|
|
עמוד:12
גם בעת החדשה נעשתה הבחנה עמוקה בין הדברים כפי שהם נתפסים בחושינו ובשכלנו לבין "הדברים כשהם לעצמם" . עמנואל קאנט, פילוסוף גרמני בן המאה ה‑‑ ,18 הסביר כי צורות ההסתכלות שלנו, כל בני האדם, על העולם הן זהות : למשל, כל תופעה קיימת בחלל ובזמן . כאשר אנחנו מתבוננים על אירועים, איננו יכולים להבין אותם ללא קטגוריות כמו "לפני", "אחרי", "מעל", "מתחת", "בתוך", "ליד" . אחת הקטגוריות שמכוננת את הבנתנו והיא גם תנאי להבנת העולם שלנו, היא הסיבה . אף שאיננו רואים את הסיבה עצמה, אנחנו מוכרחים להניח את קיומה כדי ליצור תמונת עולם לכידה . אולם קיימים דברים כשהם לעצמם, קובע קאנט . קיים עולם כשהוא לעצמו, אף אם העולם הזה נדון להישאר לנצח מחוץ להשגתנו . במילים אחרות, אותה "אמת אחת" אולי קיימת, אך היא אף פעם לא תילכד בתפיסתנו הבלתי‑‑אמצעית וגם לא בשכל שגם הוא שבוי בעולמו שלו . האם פירוש הדבר שהאמת היא יחסית בלבד ? האם ניתן להסיק מכך שכמיהתנו לאחוז בָּאמת לא תתגשם לעולם ? לא ולא . קיים אומנם קושי לאחוז בָּאמת כשהיא לעצמה, אך אין נובע מכך ויתור מוחלט על התקרבות אליה . המעגל שאנו מציירים בעזרת המחוגה קרוב יותר לאידיאה של המעגל מכל משולש, מרובע או מחומש שבעולם . הכלבה שלי לייקה קרובה לאידיאה של הכלב יותר מכל חתול או צפרדע בעולם . אנחנו יכולים להתקרב אל האמת, ולכן אסור לנו לוותר על המאמץ שכרוך בהתקרבות זו . אומנם אין לנו גישה לשום עולם אלא רק לזה העולם שעל פני האדמה, לעולמנו הממשי שלנו, זה שאנו, באשר אנחנו אנושיים, תופסים ומפענחים, זה שבו אנחנו סובלים ובו אנחנו שמחים . אך בין שהדברים כשהם לעצמם שונים באופן עמוק ממה שנתפס בחושינו ובין שלא, אנו מצוידים בשכל ובלב ( לב הרוח, לא משאבת הדם ישראל שורק 12
|
|