|
|
עמוד:12
זהורית אסולין 12 להתייחסות לתהליכים מנטליים בכלל, ולתהליכים לא‑‑מודעים בפרט, המתרחשים בנפש ? מה מאפשר תִרגום אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית ? מה מאפשר למטפל להבין את תודעתו של המטופל, בהנחה שאין בהכרח זהות בין תודעות אלו ? האם מעורבת בכך פעולה של תִרגום ? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין המטפל למטופל ? אילו מודלים של תרגום מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת נפש הסובייקט ובפיתוח הטכניקה הפסיכואנליטית ? אלו כמה מהשאלות שעמדו בבסיס הספר הזה, בשאיפה להרחיב את יריעת הדיון האקדמי שעוסק בעיצוב העצמיות באמצעות חקר השפה . אופיו המתודולוגי של המחקר בספר הזה הוא בלשני‑‑פרשני . הטקסטים הפסיכואנליטיים משמשים מושא להתבוננות ולחקירה, ודרך קריאה פרשנית בהם חילצתי מנגנוני תרגום הפעילים בתהליכי הטיפול . התמקדתי בשלושה מישורים המשפיעים על עיצוב העצמיות של סובייקט בעולם : במישור תוך‑‑נפשי בין אדם לעצמו ; במישור בין‑‑אישי בין אדם לזולתו ; ובמישור הבין‑‑תרבותי בהצטלבות בין תרבויות שונות . המישור הראשון, בין אדם לעצמו, יכונה מרחב תוך‑‑נפשי . מרחב זה מאופיין בניסיון להבין כיצד אדם מתרגם לעצמו את עצמו, את חלומותיו, רשמיו החושיים והרגשיים וחוויותיו הפרטיות . המישור השני, בין אדם לזולתו, יכונה מרחב בין‑‑אישי . מישור זה נובע מא‑‑סימטריה בין נגישות הסובייקט לתהליכים מנטליים המתרחשים בתודעתו, לבין נגישותו של האחר הצופה בו . המישור השלישי יכונה מרחב בין‑‑תרבותי . מישור זה מתייחס לפער אפשרי אך לא הכרחי המתעורר בעקבות הבדלים בהשקפות עולם, ערכים, רוח הזמן ועוד .
|
|