|
|
עמוד:11
מבוא הכשרת היישוב לקק"ל שהאחרונה תשתתף ותיטול חלק פעיל ברכישות . הנושא הובא עלידי קק"ל להתייעצות מומחים, שהיו אמורים לחוות את דעתם לגבי האפשרות להתחיל בהתיישבות באזור זה וכיצד עומדת פעילות זאת מול פוטנציאל הקרקעות וההתיישבות באזורים אחרים בארץ . 3 סיכום ההתייעצות לא המליץ על קניית קרקעות ועל התיישבות בנגב . כיוצא מכלל המלצות אלו הוענקה תמיכה מסויגת לקניית שטח אדמה בקרבת העיר בארשבע . 4 במכתב התשובה של קק"ל לחנקין הוסבר לו כי אין להיכנס להשקעות מרובות משום שקיים פקפוק ביחס לסיכויי החקלאות בנגב . קק"ל ציינה שיש צורך : "לסדר בו ] בנגב [ חקירות נוספות מבחינות חקלאיות וכר' / 5 אך המצוקה הכספית ואפשרויות הרכישה וההתיישבות באזורים מבטיחים יותר, שמטו מראש את הפעולה הניסיונית . בסופו של דבר גם היוצא מן הכלל רכישת קרקע ליד בארשבע לא התממש . בתחילת 1927 דן דירקטוריון קקי'ל בדבר רכישת 7,000 דונם או לחלופין, 3,500 דונם ליד בארשבע . בהצבעה היו קולות חברי הדירקטוריון שקולים והוחלט להביא את הנושא להכרעת חברי הדירקטוריון שישבו בחו"ל . אירכישת הקרקע למעשה מצביעה על כך שההחלטה הסופית היתה שלילית . חברת הכשרת היישוב, שלא היו לה האמצעים לפעולה עצמאית בנגב, נאלצה להיכנע לתכתיבי המוסדות הציוניים, שגרסו כי רכישת קרקע בנגב הינה בגדר בזבוז כספי העם היהודי ולחדול מכל פעולה ולו המוגבלת ביותר . עדות לכך אנו מוצאים במסמך שהוצא מאוחר יותר : " . . . תחת לחץ החלטה מפורשת שנעשתה עם הקרן הקימת לישראל להפסיק את עבודתה ] של הכשרת היישוב [ לגמרי באזור הנ"ל ] נפת בארשבע [ מתוך נימוק שאין ולא יהיה גם בעתיד שום ערך לקרקעות האלה" . 6 גם וייץ מעיד על היחס השלילי של המוסדות הציוניים וטוען כי חברת הכשרת היישוב סגרה ב 1927 את משרדה בבארשבע משום שקיבלה הוראה מפורשת על כך מן הסוכנות . 7 חיזוק נוסף לגישה שגרסה כי אין הנגב צריך להוות כר פעולה למאמצי רכישת קרקעות והתיישבות בא ממסקנותיהם של מומחים שבאו מהחוץ . ב 1927 שהתה בארץ משלחת מורכבת מחמישה מגדולי המומחים האמריקנים בשאלת קרקע וחקלאות שתפקידה היה לחקור את האפשרויות להתיישבות חקלאית בארץ . שניים מחברי המשלחת ביקרו בספטמבר בנגב ועמדו על מגבלתו העיקרית חוסר מים . המומחים הגיעו למסקנות לאמעודדות בדבר ערכו החקלאי ופסקו : "לכן לפי שעה אין הנגב יכול להיכלל בתכנית של קולוניזציה ציונית בארץישראל" . 8 חוסר אמצעים וספק רציני בדבר התאמתו של הנגב להוות זירת פעולה לפיתוח משק חקלאי מודרני הביאו את המוסדות הציוניים להשקיע את אמצעיהם הכספים המוגבלים ברכישת קרקעות ובהתיישבות באזורים גשומים, בעלי פוטנציאל חקלאי מוכח יותר . החל בסוף שנות ה 20 ירד הנגב מסדר יומה של התנועה הציונית למשך מספר שנים . חברת הכשרת היישוב חזרה לפעול בנגב בשנת 1933 . בעבר ניסתה החברה לשתף את קק"ל ברכישות, ועתה התאפשר הדבר עלידי גיוס הון יהודי פרטי, ברובו מחו"ל בשנה זו הצליח משה סמילנסקי, סופר, עסקן ציבורי ופרדםן מרחובות, להשפיע על מספר יהודים עשירים מבריטניה לקנות קרקעות באזור בארשבע . הודות לכספים אלו חידשה חברת הכשרת היישוב את הקשרים משנים עברו ומשרדה בבארשבע נפתח מחדש . היא הצליחה להעביר 5,000 דונם באסיר על שם "חברת יהודה לקנין בע"מ"
|
|