|
|
עמוד:12
אומנות המקל והגזר | 12 את הזברה . אם היא מתקרבת מהכיוון הלא נכון, הזברות יברחו, והלביאות וגוריהן יישארו רעבים . הלביאה גם צריכה להיזהר כשהיא מתקרבת לזברה, כי הזברה יכולה לבעוט חזק ולפצוע או אפילו להרוג אותה . את כל זה אפשר לתרגם לשפת התמריצים : הלביאה רוצה לאכול ולהאכיל את הגורים ( תמריץ חיובי לצוד ) ולא רוצה להיפגע בעת מעשה ( תמריץ שלילי לצוד ) . על כף המאזניים מונח לא רק האוכל אלא גם מעמדה של הלביאה בהיררכיה . זה בטח נכון גם לגבי האריות הזכרים . מסוכן יותר להיות האריה הראשון שתוקף ( תמריץ שלילי ) , אבל אומץ משתלם כי הוא תורם לעלייה במעמד חברתי ( תמריץ חיובי ) . גם בני אדם וגם אריות מגיבים לתמריצים, אבל אריות אינם מתכננים תמריצים . לעומתם, בני אדם עוסקים בהתמדה ביצירת תמריצים . למעשה, תמריצים שתכננו אחרים הם שמעצבים את חיינו, ולא באופן שולי . הנה עוד דוגמה שאתם מכירים . הניסוי הכלכלי הגדול ביותר בהיסטוריה בתחום של תכנון תמריצים התרחש במאה ה- 20 . קוראים לו : קומוניזם . בשיטה הסובייטית של קומוניזם, המשטר מכתיב את הדרך שבה נוצר הון, ואת אופן החלוקה שלו ( נגיד, איך מייצרים פסטה, ומי מקבל שכר על ייצור הפסטה כדי שיוכל לקנות פסטה ) . הממשלה היא הבעלים של כל ההון והיא האחראית לחלוקה . במבנה הכלכלי הזה, התמריצים לעבוד ולייצר לא מכוונים לעובד או למשפחתו אלא לכלל המדינה או האומה . כידוע לכול, הקומוניזם הוכיח שתמריצים כאלה לא עובדים . הנה סיפור מפורסם על הכישלון המבני הזה : בסוף שנות ה- 80 , זמן קצר לפני התמוטטות ברית המועצות, נסע נציג של מוסקבה ללונדון ללמוד על שיטות להפצת לחם . כאשר שאל את הכלכלן הבריטי פול סיברייט ( Seabright ) , "מי אחראי על הפצת הלחם בלונדון ? " תשובתו 2 בהפצת לחם הושקע מאמץ, אבל לא של סיברייט הייתה : "אף אחד . " היה אדם אחד או ארגון מרכזי שניצח על התהליך . ההפצה הייתה מושתתת על תמריצים אישיים . אופים בריטים קמים השכם בבוקר, הולכים למאפייה ועובדים קשה, כי הם זקוקים לכסף כדי לשלם שכר דירה ולהאכיל את משפחותיהם . כך גם האיכרים שמגדלים חיטה, הנהגות שמובילות את הלחם לחנויות ובעלי החנויות שמוכרים אותו . עבודת הצוות הזאת מתפקדת ביעילות, כיוון שמחירי השוק יוצרים
|
|