|
|
עמוד:8
8 הנה ימים באים • עידית שכנאי – רן בקיבוצים באותן שנים תהליכי עומק אידיאולוגיים וחברתיים . היעדים שוב לא היו ברורים כמקודם וכך גם ערכי היסוד שעמדו בבסיס דרך החיים הקיבוצית . סדר חברתי וסדר מרחבי החיים בקיבוץ בשנות השבעים התנהלו במרחב שתוכנן בהתאמה לעולם המדומיין של המייסדים, אולם לא התאים עוד לתפיסה החברתית ולאורח החיים שהשתנו . בהדרגה החלו לצוף שאלות חדשות כמו : למה ללכת שלוש פעמים ביום לחדר האוכל כשאפשר להכין חלק מהארוחות בחדר הפרטי, במסגרת משפחתית מצומצמת ? למה לצאת כל ערב מהבית להשכיב את הילדים לישון בבית הילדים, בנפרד מהוריהם ? האם המועדון לחבר במרכז הקיבוץ עדיין רלוונטי בחברה רב – דורית שבה לכל דור יש צרכים שונים בשעות הפנאי ? האם חדרי המגורים חייבים להיות אחידים גם בארגון הפנימי, או שיש לאפשר התאמה של הארגון הפנימי של הדירה לפי רצון החבר / ה ? שאלות אלה ודומות שעלו באותן שנים בחברה הקיבוצית מעידות על תחושה גוברת של אי – נוחות, שנבעה מחוסר הלימה בין המרחב לבין חיי היומיום המתנהלים בו . אבינועם מאיר ויובל קרפלוס הגדירו את המושג "מרחב כליל" כמצב שבו מתקיימת הלימה בין הממדים השונים של המרחב . יציבותו המדומיינת של המרחב מקנה לחברי הקהילה שיצרו אותו את ערכו — הם מכירים ומקבלים את כללי המרחב, ובתמורה הוא מקנה להם רווחה אישית וקבוצתית, וביטחון חברתי ופוליטי ( מאיר וקרפלוס, 2015 ) . חברתיים ודמוגרפיים . בשנים 1989 ו – 1996 חתמו ממשלת ישראל, הבנקים והתנועות הקיבוציות, על הסדר שנועד לסייע בפתרון המשבר . המשבר הכלכלי והדמוגרפי היה זרז משמעותי לתהליכי השינוי שעברו ועדיין עוברים על חלק גדול מהקיבוצים, החל משנות התשעים . לקריאה נוספת ראו : רוזליו, 1999 ; לניר, 2004 .
|
|