|
|
עמוד:14
מן האחרים, התנהגות שיש לה זיקה למה שאני מכנה רוע . מאוחר יותר, בעקבות השתייכות לתנועת הנוער השומר הצעיר, הייתי חלק מקבוצה של נערים ונערות הקוראת בשקיקה את משנתו של מרקס ובעקבות כך עוסקת בשאלות מוסריות הנוגעות לכבוד האדם, חירותו, שוויון חברתי, התחשבות בזולת, ומהם החיים הראויים ואיך יש לחיות אותם . במבט לאחור נראה לי שההשקעה המעמיקה בניסיון למצוא דרך לחיים טובים ומוסריים ביקשה - אולי - לאזן את הרוע שליווה את ילדותנו ושאיתו נאלצנו להתמודד, גם אם לא במודע . החלוקה הדיכוטומית לטוב ולרע ליוותה אותי והיוותה קו מנחה בחיי . החלטות מרכזיות בחיי הוכרעו כביכול על בסיס חלוקה זו, מתוך הנחה ) שהיום היא מוטעית בעיניי ( שזו בחירה חופשית שלי ולא תוצאה של חינוך וסוציאליזציה שאליהם נותבתי מבלי שאהיה מודעת וערה לכך . רק בחלוף השנים הבינותי שחלק גדול ממה שעסקתי בו בגיל ההתבגרות תמך בכיסוי ובערפול חושי של מה שהושתק, שלא נחשב ושלא ניתנה לו אפילו הזדמנות להיאמר, להישמע ולהישאל . מושתק זה היה קשור לנושא הרוע שאותו לא ניתן היה לתאר ועליו אי‑‑אפשר היה לדבר . האמונה שיש "ידיעה" ברורה של מה נכון ושל מה שאינו נכון, או ההנחה בדבר קיומם של טוב ורע המפוצלים דיכוטומית, חסמה את האפשרות לשאול שאלות, להעלות ביקורת ולחקור . כך נפגעה הדרך למחשבה חופשית, המקפלת בתוכה שאילת שאלות מורכבות המערערות על החלוקה הקטגורית, ונשארה חסומה ושתוקה . אהבתי לספרות הייתה אחד האמצעים לרווח את המקום החסום ולפתוח את החשיבה . באופן לא מפתיע נמשכתי לספרות שואה ונחשפתי לספרים רבים שנגעו באופן ישיר ועקיף ברוע . הרביתי לקרוא ספרות שואה תיעודית והיסטורית וכן סיפורת ושירה שהפגישו אותי עם סבל הקורבנות, אומץ ליבם של המצילים, והרוע של עושי הרע . עם השנים הבינותי כי המשיכה לקריאת ספרים הייתה לא רק מרית גורן 14
|
|