|
|
עמוד:13
גיליון 97 13 ››› ל - 23 . 10 . 7בין 73 . 10 . 6 סיגינטי מפורש דיו על עיתוי ההתקפה . המידע הסיגינטי שהופק בשנתיים טרם המתקפה, הגם שפורש נכונה ע"י חלק מדרגי העבודה ביחידה ,8200 לא זכה – עפ"י המסתמן – למעמד שהיה ראוי כי יתקבל בשל איכותו, בשל טעויות הערכה ופרשנות מקלה . כשל הויזינט : מידע מתצלומי אויר / לווין ותצפיות – בוצעה גיחה רק יומיים קודם פרוץ מלחמת ,1973 אחרי שבועיים נטולי צילום . מידע איכותי שהתקבל מתצפיות הקו בחודשיים טרם המלחמה, לא הצליח להבקיע את "חומת" הקונספציה . ב - ,2023 כשרצועת עזה נמצאת "מתחת לאף", ועבודת הוויזינט לתחומיה נוחה לאין - שיעור מכל זירה אחרת, היא לא הניבה את מלוא תמונת המנהור ותשתיות החמאס האחרות, ולא תרמה להתרעה המיידית . מערכי המ"מ, הסיגינט והויזינט העמידו את הטכנולוגיה מעל לכל, ורב החשש שכך נעשה תוך הזנחת חלק מהאלמנטים הבסיסיים בעבודת המודיעין, בתחומי האיסוף והמחקר . כשל היומינט : בשונה מ - ,1973 שעה שהיה שפע של מידע יומינטי מדויק והתרעתי ממקורות המוסד ; מכלל המסתמן עד כה, לא היה ערב 2023 מידע התרעתי כזה ממקורות השב"כ – הגורם היחיד שהפעיל מקורות אנוש מול עזה . כשל האוסינט : מידע גלוי רב על שיטות התקיפה של חמאס התפרסם בתקשורת הגלויה, אך ככל הנראה – כמו ערב יום הכיפורים – יוחסה לו ערכיות מועטה, אם בכלל, ודאי בהקשר ההתרעתי . יש מקום לבחון האם השלכות ביזורה של יחידת "חצב" תרמו לכישלון הכולל . לצד זאת, בולטים כמה כשלים מתודולוגיים - תרבותיים ( במגבלות המצטייר עד כה ) : כשל הדמיון : קושי מוכר של חוקרים הוא ביכולת להעריך אירועים בסדר גודל לא מוכר, תכונה הקיימת דווקא אצל סופרים ( קלנסי, למשל ) ותסריטאים איכותיים . פחות מדי סיעורי - מוחות ואמונה שהמידע האיכותי יניב מענה לכלל "החידות", ואולי אף "דיכוי" בעלי חשיבה שונה, כל אלה מנעו הבנה מוקדמת בדבר ההתקפה הצפויה . כחריג לטובה תצוין הנגדת ו . מ - ,8200 שלפי המפורסם צפתה את היקפה המתוכנן של מתקפת החמאס, אך חבל שלא ניצלה את "חובת ההתרעה האישית", ולא העלתה התרעתה לגורמים נוספים, בדגש – לראשות אמ"ן . כשל שיתוף והפצת מידע : לפני כעשור נעשה מעבר, מושתת טכנולוגיה, לשיטות הפקה והפצה המסתמכות יותר על דוא"ל ( פנימי ) ופחות על לוחות תפוצה קבועים, כבעבר . השינוי – קונספט ה"משיכה" מ"בריכת" המידע, כתחליף ל"דחיפתו", הביא לכך שבמקומות שונים, כולל קריטיים, עלולה להיווצר תמונת מודיעין חסרה, מבלי שהנושאים באחריות יודעים שכלל המידע הרלוונטי הגיע אליהם ! כשלים אישיותיים - ארגוניים : יהירות / היבריס, קונפורמיזם, חשיבה קבוצתית, זהירות מהבעת דעה שונה . בראייתנו לפחות, יהירות היא "מחלה כרונית" בארגונים הנסמכים על כוח אדם איכותי ביותר, וזוכים לשבחים רבים על הישגיהם בעולם "הסודות" . כשלי חשיבה מובנים בנו כבני אדם בחיזוי העתיד ובעיוותי תפיסה : לעולם אדם לא יוכל לנבא במדויק את העתיד . ולעולם נסבול מעיוותי תפיסה לא רצוניים, מבלי שאנו מודעים להם . בני אדם גם נוטים לדחות ולהתעלם מסימנים למצבים קשים . אלה גם אלה הם בבחינת "לפתח חטאת רובץ" . בתחום החשיבה, יצוין היעדר פעילות אפקטיבית של מחלקת הבקרה באמ"ן בשנים שקדמו להתקפה ב - 2023 . לעניין זה לא נוסיף לפרסומים הרבים בתקשורת הישראלית סביב הירידה המתמשכת בהשפעת הבקרה לאורך השנים האחרונות . מעבר לכשלים המובנים, לדעתנו, העובדה שאוגדות הבט"ש שותפות כיום לחומר מודיעיני רגיש, שבעבר חלקו אף לא הופץ לפיקודים, אפשר וגרמה לירידת ערך דיווחי התצפיות והמקורות הגלויים . בעוד שב - ,1973 יכולת ההתמודדות עם "תעלומות" הייתה שמורה למחקר ברמת המטכ"ל בלבד, יכולת כזו נתונה כיום במידה רבה גם בידי הפיקודים ואוגדות הבט"ש ! זאת, בשל העמקת תהליך הפלורליזם וביזור המידע לדרגים נמוכים יותר אחרי ,1973 ובמיוחד אחרי מלחמת לבנון השנייה ב - 2006 . היכולות שהונגשו מיטיבות את טיפול הפיקודים והאוגדות ב"סודות", אך נראה שלא נוצלו לטיפול ב"תעלומות" . "ההונאה העצמית" של מערכת המודיעין : הכשלים לא נבעו ממחסור במידע, או מעוצמת הונאתנו, אלא מפרשנות מוטעית בצידנו, סוג של "הונאה עצמית" . ב - ,2023 כמו ב - ,1973 צה"ל היה בעיקר במצב הגנה מתמשך, עם אשליית מיגון - על : ב - 1973 הייתה זו הייתה תעלת סואץ ; ב - 2023 היה זה מכשול הגבול, על מרכיביו המתקדמים . הגנה מטבעה מביאה ל - "הרגלה" בקרב יחידות הבט"ש, ולפיכך לירידה טבעית בדריכות ובמוכנות . להבנתנו, בשני המועדים, מרכיב ההסתרה היה גדול ומשפיע בהשוואה למרכיב ההונאה : בשתי ההפתעות האויב לא הסתיר מתצפיות צה"ל את כוונותיו ושיטותיו, והונאתו התמקדה בהסתרת מועד הביצוע . כשל הקשר מודיעין - אג"מ : כאמור, הישגי המודיעין בשגרה הביאו לאשליית "המודיעין יודע הכול", לא רק בקרב אנשי המודיעין ומקבלי ההחלטות בדרג המדיני, אלא גם בקרב ראשי הצבא והגורמים המבצעיים . ולכן המסקנה האג"מית המוטעית לאורך השנים הייתה כנראה, שניתן "להתפנק" ולפעול רק כאשר ישנה התרעה מודיעינית . לצבא הדבר היה "זול" תקציבית ונוח, ואפשר קיום בט"ש ואימונים כל עוד אין התרעה . אך נשכחה שוב ושוב העובדה כי המודיעין לא תמיד מביא את ההתרעה המצופה, וכי ההיערכות האג"מית מחויבת להתמודד גם עם מצבים בהם היא חסרה ! ועוד היבט : בשתי ההפתעות, לא רק המודיעין השפיע על הדרג המבצעי, אלא גם להיפך : גופי המודיעין הושפעו הן מביטחון היתר של הגורמים המבצעיים ביכולתם, והן מהערכת היתר האג"מית את גופי המודיעין עצמם, מה – שבמעגל סובב – חיזק זחיחות, וסביר כי פגם בראיית דברים נכוחה, כולל באיכות ההערכה המודיעינית ! ונקודה אחרונה, חשובה : להבנתנו, הבעיה אינה טמונה רק בכך ש"במקרה", הן ב - 1973 והן ב - ,2023 ההרכב האנושי של בכירי הקהילה היה הגורם העיקרי לכשל המודיעין . בראייתנו, אין זה מן הנמנע שגם הרכב אנושי אחר היה מביא לתוצאות דומות . לסיכום : ניסינו לטעון כי ברקע כשלון קהילת המודיעין בשני המבחנים העליונים בפניהם ניצבה, ב - 73 ו - ,23 וההפתעות הפחות חמורות ביניהם, לא ניצבו בעיות מחסור או איכות בכוח האדם ובמידע, אלא מאפיינים תרבותיים וכשלים מובנים ארוכי שנים בכלל קהילת המודיעין . הכשל המודיעיני בהפתעת 2023 היה מערכתי, מרמת השטח ועד לרמת מקבלי ההחלטות . אך מקרה שהפתעת 23 התרחשה בזירה הפלסטינית, באשר עומק הבעיות עלול להביא הפתעה בכל זירה .
|
|