|
|
עמוד:63
גיליון 97 63 "סייענו לאחינו האתיופים לעלות מהסירות . העברנו אותם לבטן האונייה שם הוכנו עבורם מבעוד מועד מזרונים ומזון . שם בכיתי . " בברזנט . חושך מוחלט . ברגע שהסירות עלו על הנחתת, אנשי צוות הרימו את הברזנטים ופתאום התחילו לצאת הרבה אנשים, ילדים, ותינוקות . הם היו בשקט מוחלט עד שירדו מהסירות . החל בכי, מבוגרים חיפשו את ילדיהם . סייענו לאחינו האתיופים לעלות מהסירות . העברנו אותם לבטן האונייה שם הוכנו עבורם מבעוד מועד מזרונים ומזון . שם בכיתי . " "טרזן" : "דרום סודאן ניצחה, ובזכותך אנו עומדים כאן היום . מגיעה לך מדליה הגבוהה ביותר – אתה אזרח דרום סודאן . כך אמר לי נשיא סודאן . " י : "זוכרים שעבדנו בימי שישי ? אז בשנות התשעים עברנו לשבוע עבודה של חמישה ימים . הדבר הצריך הארכה של יום העבודה, מה שיצר קושי לאימהות עובדות לגשר על הפער בטווח הזמן הקצר . פניתי לראש היחידה שלי, שהפנה אותי לראש אגף משאבי אנוש, ששלח אותי לראש המוסד . הוא הקשיב, ואישר לאימהות העובדות חלון זמן של כמה חודשים להסתגל ל"פורמט" החדש . " י, מההוצאה לאור : "ארוחת הבוקר במחלקתנו הייתה לשם דבר . דגן התייצב וישב לסעוד עימנו, ומשם אישר לנו לרכוש מכונה יקרה . ראש הלשכה אמר : "יש חצי שעה" . כולם יושבים המומים, פחדו לגעת במזון . . . דגן בצע את הבאגט ונתן הוראה להתחיל לאכול, מה שהתמשך שעה ארוכה . . . " י . ה : "ניהלתי את חדר המצב באירוע ביטחוני משמעותי וגורלי . נכחו במקום ראש הממשלה, ראשי הצבא והשב"כ . " י . ש : "הרגעים הכי מרגשים מבחינתי היו השנים בהן שימשתי כראש ענף בתחום הכיסוי המבצעי של גורמי הקהילה בארצות יעד . כל מבצע נדרש לכיסוי מבצעי ייחודי, שהותאם לו . משהסתיים בהצלחה, חשתי בגאווה עצומה על תרומתנו המשמעותית לכך – לולא הכיסוי האפקטיבי שהענקנו לכוחותינו, המבצע לא היה אפשרי . " יאיר רביד : "הייתי הראשון לפתוח את שלוחת "הצומת" בביירות . " יולה רייטמן : "רגע מרגש ביותר, לראות חבורה של אנשים, יהודים אתיופים, שמעולם לא ראו את הים, סומכים על חבורה של יהודים ישראלים, נכנסים לים בסירות גומי, בלילה בחושך, בלי היסוס, בשקט, ונעלמים לתוך החשיכה העוטפת, בדרכם לספינה שתוביל אותם לירושלים של חלומותיהם ואל החופש . ואנחנו נשארים על החוף ומנסים לסדר בלב את כל הסערות הרגשיות שמציפות אותנו . " יב"א : "הייתי שותף כמתחקר בהפעלת מקור סורי בכיר, במבצע בארץ בסיס, שכולו התנהל בכיסוי זר . לאחר בוקר תחקור אינטנסיבי בדירה המבצעית, יצאנו, המקור, הקצ"א ואנוכי, לארוחת צוהריים במסעדה סמוכה . בעיצומה של ההליכה הקצרה נתקלתי לתדהמתי בשכן מהרחוב, קצין קבע ש"בילה" איתי שנת לימודים שלמה בפו"מ . הוא קפץ עלי בחיבוק של דב גריזלי, בזעקה "יוסי, מה נשמע ? " . . . הייתי צריך לקלל אותו באנגלית, ולנער אותו ממני בכח, באמירה ש"משוגעים יש לא רק במזרח התיכון . . . " . עד היום לא ברור לי אם המקור "קנה" את תרגיל ההתחמקות שלי, אך המבצע המשיך כרגיל עוד שנים . . . " יוסי כהן : "כקצ״א צעיר הרגע הכי מרגש מבחינתי היה השלמת גיוס מרכזי בארגון שפתר סוגיה משמעותית בענייני שבויים ונעדרים . הפתרון הביא להכרזתם כחללים, ובהמשך – ניהול מו״מ להשבת גופותיהם ארצה . רגע משמעותי נוסף כראש המוסד, היה קבלת החומרים הראשונים מארכיון הגרעין האיראני . מבצע זה והשלמתו, היו רגע מרגש ומכונן בשהות הקריירה שלי במוסד . " יצ'קו : "מדבר סודאן – נחיתה . נוף בראשית, שומם ובתולי . שמים בהירים, ליל כוכבים שקט, למעט רעש מנועי ה"הרקולס" . דבוקת העולים בלבן מיהדות אתיופיה ממתינה . ל"הרקולס" עולים 300 נפשות . שקט . על הקרקע הרופא מעדכן שמצא שלייה חמה בחול, מלידה שהתרחשה זה עתה . אני מוצא במטוס את היולדת עם התינוק בחיקה, ומדווח לקברניט . טיסה ארוכה לארץ . אין תלונות . נוחתים בבח"א 27 כשהאמבולנס ממתין ליולדת ומסיע אותה לבית החולים עם הרך הנולד . אתיופיה – סודאן – מחלקת יולדות – זה הפער, וזה כל הסיפור . " יצחק ברזילי : "ביוני 1970 הייתי ראש נציגות המוסד בכורדיסטן, שבועות בודדים מקביעת הסכם הפסקת אש בין צבא עיראק למורדים הכורדים . הדרך בין בגדד לצפון עיראק נפתחה לתיירות קיץ לאזרחים עיראקים, אך לא ליהודים, שחיו בהסגר ללא יכולת לעזוב את מקום מגוריהם . אחת ממשימותיי שם הייתה מתינוקת בסודן – לרופאה האתיופית הראשונה בצה"ל
|
|