|
|
עמוד:12
גיליון 97 12 ››› ל - 23 . 10 . 7בין 73 . 10 . 6 המדיני הנדרש גם באמצעות מהלך מוגבל . גם ב - ,2023 התקפת החמאס לא נועדה להוות איום קיומי מידי על מדינת ישראל, אלא ליצור בה סדקים ולזעזע אותה לטווח ארוך – בראייתו, צעד משמעותי בדרך להקרסתה בעתיד . ההתייחסות ל"הרתעה" הישראלית : כשהכוונה אינה להכריע, קטנה מאוד משמעות קיום ה"הרתעה" הישראלית : ב - 1973 המצרים היו מורתעים ממלחמה מלאה ויצירת איום קיומי על ישראל, אך לא ממלחמה מוגבלת . כך גם ב - 2023 : חמאס זיהה את יתרונו ביחסי הכוחות מול צה"ל בגזרת הפעולה, ואת יכולתו להגיע להישג משמעותי מיידי . גם אם שגה בהערכתו את תגובת הנגד של ישראל, הוא לא היה מורתע ממנה . הערכת אופי תוכנית המתקפה של האויב : ב - ,1973 המצרים והסורים תכננו מלחמה מוגבלת ביעדיה הצבאיים . בישראל הניחו שמצרים וסוריה שוקלות או חידוש "ההתשה" או מלחמה מלאה, אך לא ראו אפשרות למהלך צבאי מוגבל ; ומאחר והוערך, בצדק, כי הן מורתעות ממלחמה מלאה וקיומית, ממילא ירדה מאוד סבירות האיום בכלל . ב - 2023 הטעות המודיעינית הייתה נעוצה בהערכת חסר של החמאס : לא העריכו שחמאס יכול לצאת בהתקפה רבתי, אלא ראו אפשרות למהלך מוגבל בלבד – פשיטות על מעט יישובים במקביל, על ידי 20 - 15 מחבלים בכל תקיפה . וגם פה, הערכה זו כשלה . העיתוי שנבחר : ב - ,1973 בחירת יום הכיפורים כמועד להתקפה ע"י סוריה ומצרים, נעשתה ביוזמת מצרים, בקיץ 1973 . ברקע : היוואשות הנשיא סאדאת מכישלון המהלכים המדיניים להחזרת סיני . נבחרו מספר מועדים אפשריים, כמו אביב 1973 ( כוננות "כחול - לבן" ) , ולבסוף נבחר המועד המאוחר : 6 באוקטובר . הבחירה ביום הכיפורים עצמו דווקא הקלה על צה"ל בגיוס מילואים ואפשרה בלימת הסורים כבר מצוהרי ה - 7 אוקטובר, ובלימת ההתקדמות המצרית בחלק מהגזרות ( מול היעד המוגבל שנקבע ) . ב - 2023 בחר החמאס במועדי ערב פסח, ובהמשך – בשמחת - תורה, שניהם בשנת מחלוקת בחברה הישראלית סביב הרפורמה המשפטית / משטרית – שהקרינה כנראה חברה ישראלית חלשה מתמיד . בחירה בעיתויים אלה נועדו לנצל את דלילות הסד"כ, "הדממות" החג, והקושי לגייס מילואים, בעת שרבים נופשים ומטיילים בארץ ובחו"ל . ייתכן והתלכדות השבת וחג, לאחר חופשת חול - מועד ארוכה, חיזקו בראיית חמאס את בחירת העיתוי ליצירת הפתעה והלם, מה שהוכיח עצמו היטב, לפחות ביממה הראשונה . קונטקסט האסטרטגיה - רבתי : בשנתיים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, העיסוק בפח"ע, בדגש לפח"ע חו"ל, היה גבוה מאוד, במיוחד מטבח מינכן, בספטמבר ,1972 ועד ההתקפה על מחנה העולים שנאו באוסטריה, בספטמבר 1973 . בחלק ממחקרי המלחמה נטען כי מקבלי ההחלטות בישראל עסקו באיום מטריד זה, הגם שהיה מוגבל בממדיו ולא קיומי, תחת לעסוק באיום המשמעותי שנבנה והתקרב למימוש במצרים וסוריה . אשר לאסון 2023 : לצד הטענה על מדיניות החלשת הרש"פ וחיזוק החמאס, ראוי גם לבחון האם עיסוקם הנרחב מאוד של רוה"מ וארגוני המודיעין בנושא איראן - גרעין ( לרבות משגה דחיפת ארה"ב לצאת מההסכם עימם, במאי 2018 ) , לא היו גם חלק ממערך הסטת קשב פנימית מכוונת, לצורך הימנעות מעיסוק בסוגיה הפלסטינית ( ולא רק פועל יוצא מהצורך לעסוק באיום עצמו ) . לכך תרם ודאי העיסוק הנרחב ב"הסכמי אברהם", שללא ספק ניזומו כאסטרטגיה חלופית לצורך למצוא פתרון לסוגיה הפלסטינית . כשלים מודיעיניים מערכיים ומתודולוגים ( במגבלות המצטייר עד כה ) : כשל מקורות ה - מ"מ : בשתי ההפתעות האסטרטגיות הנדונות, בסופו של יום, מערך המ"מ היוקרתי והיקר, לא הניב את המצופה ממנו – מתן התרעה מוקדמת ומדויקת ככל שניתן . אחת הסיבות : מודעות האויב להיותו מואזן בעומק עשייתו, ונקיטת צעדי זהירות חריגים בסוגיות ספציפיות . לפני 50 שנים זה זוהה בבירור, ב - ,2023 יש חשדות לכך . כשל הסיגינט : גם ב - ,1973 הסיגינט לא הניב מידע התרעתי מפורש, לו ייחלו החוקרים, אלא עד יומיים טרם פרוץ המלחמה, ועדיין לא היה בו להטות החשיבה לכיוון התרעה ! ב - ,2023 מהמסתמן בפרסומים עד כה, לא הופק מידע סיגינטי ממקורות טקטיים, ולא התקבל מידע סאדאת נערך למלחמה וגולדה עסוקה בפתרון בעיית העולים בווינה . צילום משמאל : משה מילנר לע"מ
|
|