|
|
עמוד:25
גיליון 97 25 כישלון המודיעין ב - 23 . 10 . 7 האמור יותר מאשר שירותי המודיעין הממשלתיים, ובצה"ל – אגף המודיעין . המשמעות היא מעבר מיחסים של "צַרְכָן - סַפָּק" לשיח למידה של המודיעין עם הקברניט המדיני והמצביא הצבאי . ומושג ההתרעה, זו שכשלה במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת עזה, צריך להשתנות מהתרעה למלחמה, שסיכוייה כאמור רחוקים מלהיות וודאיים, להתרעה על תהליכים המצביעים על שינויים במציאות, ועל השלכותיהם האפשריות . אשר למודיעין בתוך הארגון הצבאי : בקהילת המפקדים הצבאיים קיימות תמיד הטיות בולמות ידע . תופעה מוכרת היא, שמפקדים עשויים לסנן מידע באופן סלקטיבי על מנת לחזק את ההעדפות שלהם ולממש מטרות התואמות את הדעות והשאיפות של מקבלי החלטות . לא פעם מפקדים נוטים להסתמך על מידע שקרוב וזמין להם ולא על המידע שהם זקוקים לו . לכן הם ימקדו את עיקר הלמידה שלהם מהמלחמה או המערכה האחרונה . זו הופכת לעוגן קוגניטיבי, על אף שהלקחים שנלמדו ממנה לָאו דווקא רלוונטיים למלחמה הבאה . לעיתים עדיף לזנוח לחלוטין את המלחמה הקודמת, משום שהיא יוצרת כבלים על יכולת חשיבה שונה מקודמתה . תופעה זו מתקיימת מכיוון שמקבלי החלטות מייחסים סיבתיות למשתנים התומכים בכוונות או במטרות שלהם ולא מתאמצים לעצב פרדיגמה חדשה, באמצעותה יבחנו את זו השלטת . התופעה האמורה מעצימה את טעויות המפקדים, מכיוון שהיא מספקת "הסבר הגיוני" שמאפשר להם להתעלם מהסברים בעייתיים, שאינם תומכים את דרך חשיבתם וכיווני הפעולה בהם מעוניינים . מה משמעות כל האמור לעיל ? כיום התרעה לכל משבר, סכסוך אלים ומלחמה, אינה עוד "באיזו שנה, יום ושעה תפרוץ מלחמה" . אפשר ותפיסה כזו הייתה נכונה לעבר, אלא שלא עמדנו בה באף משבר ומלחמה . התרעה עליה מופקדים ארגוני המודיעין בימינו משמעה הבנת התהליכים המתרחשים במציאות, מהיכן באו ולאן הם הולכים, והיכולת להניע את המערכת המדינית והצבאית להתבונן, ללמוד, להפנים ואולי גם להשתנות . בכל אלה לא תהיה תועלת אם ארגוני המודיעין וראשיה לא יסגלו לעצמם יכולת, קשה וסבוכה, לשכנע וללמד את הממונים עליהם כי מעבר לקריאת מסמכי מודיעין חיוניים, עליהם להתפנות ללמידה . מערכת מודיעין מתריעה מותנית באימוץ יכולות חיוניות : מיחסי "צַרְכָן - סַפָּק" ליחסים דיסקורסיביים מתריעים, למודיעין על מערכות מושגיות מתהוות, המייצגות ומסבירות את האויב, הישויות העמיתות, ואותנו, כמכלול של מערכת אחת, שיש להבין את הרציונל שלה, לרבות התייחסותו אלינו . ואם נחזור ל - 7 באוקטובר, נראה שזה היה המצב בחודשים שלפני מלחמת עזה : המודיעין התריע על חשש לשינוי אלים, אך התרעה אסטרטגית זו לא חדרה למודעות הממשלה בכללותה, ולזה של העומד בראשה . אשר למערכת הביטחון : נראה מפקדים עשויים לסנן מידע באופן סלקטיבי על מנת לחזק את ההעדפות שלהם ולממש מטרות התואמות את הדעות והשאיפות של מקבלי החלטות הרמטכ"ל ושר הביטחון לא פעלו בתקיפות הדרושה . קובי גדעון לע"מ ששר הביטחון והרמטכ"ל הפנימו את ההתרעה, אך לא פעלו בתקיפות הדרושה להיערכות אחרת של הצבא הסדיר, ולגיוס כוחות מילואים, כדי להציבם כקו הגנה מספק למצב בו, בכל זאת, "לא תהיה התרעה" . ברור שבבוקר שבת 7 באוקטובר, מול רצועת עזה לא היו כוחות מינימליים לעמוד כראוי בפני מתקפת פתע של החמאס . הכוחות הדרושים היו ברובם באיו"ש, מצד אחד, ומצד שני, מערכת הביטחון סבלה ממחסור בכוחות סדירים זמינים : כך צה"ל על זרועותיו ויחידותיו, ומשטרת ישראל, לרבות משמר הגבול . ספק אם בשירות הביטחון הכללי ובכוחות ההצלה האחרים, המצב טוב יותר . גם חוק הגיוס החדש לצה"ל – אם יתקבל – "לא מבטיח רבות" לשיפור המצב . ולסיכום, ברמה העקרונית : הספרות המחקרית העוסקת במודיעין ובהפתעות המלוות את תולדותיו במאה ה - 20 מניחות כי ההפתעה היא תופעה המאפיינת את עבודת ארגוני המודיעין הממלכתיים, ואין להיות מופתע ממנה . . . אסור שהקברניטים, ברמות השונות, יבטחו בה כ"קו הגנה אחרון", ודאי במציאות אסטרטגית בישראל, בה המגננה היא דפוס דומיננטי בתפיסת הביטחון הלאומי . מפקדי החטיבות והאוגדות המרחביות, מפקדי הפיקודים הטריטוריאליים, מפקדי זרועות האוויר והים, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש הממשלה ושרי הקבינט המדיני - ביטחוני, חייבים לחיות כל הזמן עם השאלה : מה יש לנו, למערכה ולמלחמה, היה ולא תהיה התרעה ? מה הכוחות והיכולות הזמינים לרשותנו במצב של צורך בתגובה מיידית אם לא נדע מראש על אסון העומד להתרחש עלינו ? חוששני שכל הנזכרים לעיל לא היו שותפים מספיק לתודעה קריטית זו, כחלק מהותי וחיוני מתפקידם, סמכותם ואחריותם . ובהסתכלות לעתיד : שלחתי את המאמר להתייחסות מספר חברים . חלקם העירו כי אין סיכוי שיחול שינוי כל שהוא ביחס של ממשלות למודיעין, כמתבקש בדברי אלה . אם הם צודקים, אין אלא לחזור למשפט הפותח : "לא אהיה מופתע אם וכאשר ( שוב ) נופתע" .
|
|