|
|
עמוד:23
גיליון 97 23 כישלון המודיעין ב - 23 . 10 . 7 התרעה ולא נגייס מילואים בעוד מועד ובהיקף ראוי – איך תראה המלחמה ומה יהיו תוצאותיה ? דהיינו, האם התרעה מודיעינית היא קו ההגנה האחרון למקרה מלחמה ? מה עומד לרשותנו אם לא תהיה התרעה ? לא מוכרים לי דיונים במטכ"לים לדורותיהם על מנת לברר את השאלות הללו . ההבנה המתבקשת אומרת כי ההתרעה המודיעינית היא מפעל משותף ואחריות משותפת של קהילת המודיעין כולה, מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית והפיקוד הגבוה של הצבא . ומה חלקם של המנהיגים המדיניים בסיפור המודיעין, ההתרעה, ותוצאות היעדרותה ? אף ממשלה בתולדותינו לא עסקה בזה . ממודיעין לשם התרעה למודיעין לשם הבנה אסטרטגיה היא מושג שנזדהם במקומותינו . כל מה שגדול הוא "אסטרטגי" . כל מה שעוסקים בו מנהיגים, בין בעניינים אזרחיים ובין בעניינים צבאיים, הוא "אסטרטגי" . אלא שאסטרטגיה מהותה גילוי ובחינת השינויים שכיוונם אל העתיד, אל תופעות ומעשים שטרם התנסינו בהם . אסטרטגיה היא בחינת הפוטנציאל, המדיני, הצבאי, החברתי, וכל הנגזר מהמציאות המתהווה . היא מאפשרת לבנות מערכת הגיונית המפעילה את הפוטנציאל הצבאי . לכן, אסטרטגיה אינה חומר שנכתב, אושר ונקבע, אלא מערכת לומדת משום שהעולם משתנה כל הזמן . אין אסטרטגיה אוניברסלית, היא תמיד תלוית הקשר . לפיכך אין תהליכים אסטרטגיים אוניברסליים משום שהעולם אינו סביבה אחידה . הנהגות מדינית וצבאית מבקשות יציבות של הידע, של ההבנות, של המושגים, של המדיניות, של התנהלות המדינה והחברה, וכן יציבות היחסים עם העולם החיצוני . דהיינו, אסטרטגיה שתחזיק מעמד זמן ממושך . כל התנגשות עם מציאות משתנה מקשה להנהגות הללו את החיים . אבל העולם והמציאות נמצאים בתנועה מתמדת ועל פי רוב קשה לשער את שיתרחש . השאלה היא, איך מגשרים בין השאיפה ליציבות לבין שינויים, אלה שאנו יזמנו, אלה שיזמו אחרים ואלה שנסיבות לא צפויות גרמו להם ? הפוטנציאל הצבאי, המדיני והחברתי הנגזר מהמצב המתהווה אינו קבוע, הוא מוגדר על פי ההֶקְשֵׁר . לכן, מתפקידיה של ההנהגה הפוליטית ליצור ולטפח מערכת למידה החוקרת ולומדת כל הזמן על מנת להבין את המציאות המשתנה, ולבנות מערכת הגיונית המפעילה את הפוטנציאל הצבאי . צבאות אמורים לתת מענה למה שעדיין לא קרה, אבל לצערנו הלמידה שלהם מבוססת על העבר וזה משפיע על החשיבה, בניין הכוח, ויכולותיו . זה לא עבד ביותר מדי מקרים . תפקיד הצבא הוא לייצר ידע הבנה, ודפוסי פעולה על מה שטרם קרה, ולא חווינו אותו . זה לא קל, אך הכרחי . קשיי הלמידה של ההנהגות המדיניות והצבאיות התבוננות היסטורית בממשלות ישראל במשך עשרות שנים מעלה את החשש שהן חסרות יכולת למידה, גם אם משרתים בהן אישים נבונים ובעלי ניסיון עשיר . ומדוע ? הממשלות הפרלמנטריות בישראל מאגדות ניגודים קיצוניים, שעל פי רוב אי אפשר לגשר עליהם . אלה אינם מאפשרים עיצוב מדיניות ברורה להווה ולעתיד . נוכח הסיכון לפירוקן, הן מסתפקות בהתמודדות מאוחרת עם משברים שכבר פרצו . אלא שממשלה שאינה לומדת, נותרת מאחור אל מול השינויים במרחב . הכרתן במצב עניינים זה הביא לקיומן של ישויות ממלכתיות שתפקידן להוות מנגנון למידה עבור הממשלה, הצבא ומשרדי ממשלה רלוונטיים . הסידור הזה אינו מבטיח הרבה אם יחסי הממשלות עם ישויות הלמידה והמחקר, כדוגמת המודיעין, אינם מוסדרים בחוק ונתונים לגחמות מצד אחד, ולהזנחות מצד אחר . בדיון בממשלה השתיק ראש הממשלה נתניהו את ראש השב"כ דיסקין : "התחום המדיני לא באחריותך" ( ברק רביד, "הארץ", 2009 . 07 . 20 ) . השאלה אינה מי האחראי העליון למדיניות , אלא מי אחראי לידע שלאורו הממשלה שוקלת את החלטותיה, ועד כמה הממשלה יודעת לבחון אותו ולהשתמש בו . התרעה כמושג מכונן התרעה למלחמה אינה מושג אוניברסלי, אלא ייחודית בכל מדינה, מול כל אחד מאויביה, ובנקודת זמן ספציפית . ערב מלחמות של ישראל לא התרחש אף מקרה בו נתן המודיעין התרעה - רבתי . כיום החשש ממתקפת פתע של צבא ערבי סדיר הוא נמוך, לכן מושג ההתרעה המודיעינית, המחייב לגייס ולפרוס את כוחות המילואים, נראה נדיר . אלא שחלו שינויים באופי המאבקים האלימים : היום הם בין ישות מדינתית לישויות שאינן כאלה – גופי טרור המכוון ברובו נגד אזרחים, פגיעה בתשתיות ושיבוש שגרת החיים בהתשה מתמשכת, עם או ללא חציית גבולות . לכן השינוי באופי המלחמות והקונפליקטים האלימים באזורנו, ממלחמות גדולות למאבקים אלימים אסימטריים המתאפיינים בטרור חסר גבולות, מלחמות דת והופעת ארגונים קיצוניים במדינות שבהן נחלש או התפרק השלטון המרכזי, חייבים להשפיע על מושג ההתרעה ה"וותיק" . המודיעין לסביבה המערכתית מטות כלליים לא יכולים לחשוב ולפעול ללא "המסביר" ( ה - מפרש ) , שהוא מנגנון שעניינו להבין את הידע הגלוי והסמוי, הבוחן את המציאות ואת השינויים במרחב ואת המשמעויות לטווח הקצר והארוך . "המסביר" הוא משקיף חיוני על המציאות ויוצר את הידע הקיים . הניסיון של יחסי ישראל עם שכנותיה, וכיום ספציפית עם הישויות הפלסטיניות, מלמד כי כל צד מעצב ומשנה את יריבו . יחסי הגומלין בינינו לבין הארגונים שאינם מדינתיים, משטרם ואוכלוסייתם, לעולם אינם חד - צדדיים . המשמעות של מודיעין המביט רק "פנימה" ( על האויבים, היריבים, המדינות העמיתות והשחקנים החיצוניים מכל הסוגים ) , ולא "החוצה", על ממשלתו, על שאר רשויות המדינה, על צה"ל ועל החברה כולה, היא הימנעות רצונית מהבנת המערכת המתהווה . האם התרעה מודיעינית היא קו ההגנה האחרון למקרה מלחמה ? מה עומד לרשותנו אם לא תהיה התרעה ? לא מוכרים לי דיונים במטכ"לים לדורותיהם על מנת לברר את השאלות הללו מתפקידיה של ההנהגה הפוליטית ליצור ולטפח מערכת למידה החוקרת ולומדת כל הזמן על מנת להבין את המציאות המשתנה, ולבנות מערכת הגיונית המפעילה את הפוטנציאל הצבאי
|
|