|
|
עמוד:13
13 מבוא באוכלוסייה החילונית המבוססת ומילודה גבוהה יחסית בקרב נשים משכילות, מבוססות וחילוניות בישראל . תופעות אלה אינן מתיישבות עם המתרחש במדינות המפותחות . 12 העוסקים בחקר התופעה מנסים להסביר את חריגותה, אגב דיון במאפיינים הייחודיים של החברה היהודית בישראל, ובמרכזם אמונה דתית, ובייחוד הציווי הדתי ‘פרו ורבו׳ . לדעת חוקרים אחרים, הסבר זה אינו מניח את הדעת, בין היתר בשל מבט משווה לילודה הפחותה בקרב יהודים דתיים במדינות מערביות . לדבריהם, הקשר בין דתיות לפריון גבוה מבוסס על זהות ועל השתייכות, ולא על ציווי דתי . 13 הסברים אחרים מציינים את ההיבטים האלה : מוצא עדתי, תודעה לאומית והתגייסות לאומית ותרבותית של יהודי הארץ למען התעצמות דמוגרפית, בייחוד בשל המאבק הלאומי המקומי ( מעמד הביניים בחברה היהודית מתואר במקור הנזכר בהערה 9 : ‘חברה שעדיין רואה בילדים חלק מהפרויקט הלאומי׳ ) , וכן נטען : ‘משפחות חזקות רוצות עוד ילדים מסיבות קהילתיות ושל מורשת׳ . 14 למורשת זו אפשר להתייחס גם במובן של קדושת המשפחה בחברה היהודית ושל מסורת של שאיפה לפריון גבוה . השפעה על הפריון ועל הילודה מיוחסת גם למדיניות לעידוד הילודה מטעם הממסד, שניכרת למשל בקצבאות ילדים . 15 הקושי להצביע על סיבה חד-משמעית תורם לתעלומה סביב התופעה . אנסון ומאיר גורסים כי שורשי הפריון הגבוה בישראל הם תוצר של המצב הייחודי של המדינה והתנאים המיוחדים של החיים בה . במילים אחרות, לדבריהם, האתוס הלאומי ומקומה הגאו-פוליטי של ישראל מגבירים את שיעור הילודה ( מספר הנולדים לעומת מספר התושבים באוכלוסייה ) . 16 טענה זו מרתקת במיוחד בשל ממצאי המחקר המובאים בספר, המציגים תמונה שונה בתכלית . ייחודיות התופעה העכשווית מתעצמת אפוא בעקבות הפניית המבט לאחור, אל הילודה ביישוב בבשנות המנדט הבריטי ובמדינה בראשיתה, שדפוסיה היו שונים בתכלית מן המציאות בת ימינו . מאחר שהכרת ההיסטוריה מספקת נקודת מבט חשובה להבנת המציאות העכשווית, בספר זה לא רק אחשוף את תופעות העבר המרתקות בהקשר זה, כי אם גם אעלה נקודות למחשבה בנוגע להבנת ההווה בישראל . 12 ארלוזורוב, 'נס הילודה הישראלי' ; וינרב ואחרים, 'למה יש בישראל כל כך הרבה ילדים' . 13 יונתן אנסון ואבינעם מאיר, 'דתיות, לאומנות ופריון בישראל', ביטחון סוציאלי , 46 ( 1996 ) , עמ' 43 - 63 . 14 ראסם ח'מאיסי, בתוך : מאור, 'מגפת היום שאחרי' . 15 שם . 16 אנסון ומאיר, 'דתיות, לאומנות ופריון', עמ' 60 - 61 .
|
|