|
|
עמוד:יד
יד הרציונליזם בפוליטיקה המגבלות של כל אחד מהעולמות האלה — העולם המדעי, העולם ההיסטורי והעולם המעשי . במילים אחרות, ב חוויה ואופניה נותרו עדיין שרידים של תפיסת העולם האידיאליסטית שחיפשה את החוויה המוחלטת מעבר לריבוי החוויות הנראה לעין . אך כאשר פרסם אוקשוט את הרציונליזם בפוליטיקה , נדמה שהוא כבר השתחרר מיחסו המסויג ההוא כלפי אופני החוויה . שתי מסות בקובץ זה מוקדשות לדיון באופני החוויה ( הם אינם מכונים כאן בשם זה, אך הרעיון הבסיסי הוא אותו הרעיון ) — “הפעילות שהיא להיות היסטוריון” ו”קולה של השירה בשיחת המין האנושי” . במסות האלה מוסיף אוקשוט לאופני החוויה שכבר צוינו — ההיסטורי, המדעי והמעשי — אופן חוויה נוסף, האופן הפואטי . בספרו החוויה ואופניה טען אוקשוט כי החוויה האסתטית שייכת לתחום החוויה המעשית ; אך ב”קולה של השירה” הוא משנה את דעתו וטוען שהחוויה האסתטית ( או “קול השירה”, כפי שהוא מכנה אותה ) היא עולם דימויים עצמאי המקביל לעולם המדעי או ההיסטורי, והוא דן בעולם זה בהרחבה . וקיים גם שינוי נוסף . אוקשוט איננו טוען עוד כי בעולמות הדימויים השונים ( זהו שם חדש לאופני החוויה ) קיימים פגמים פנימיים ההורסים את הקוהרנטיות שלהם . נראה כי מעתה הוא רואה ב”עולמות הדימויים” שפות לכידות לעילא, שכל אחת מהן בהחלט מסוגלת לתפוס את המציאות בדרכה, לפרש כל פרט ופרט בהתאם להנחותיה, ולא להיות מובכת בידי חקירותיה של הפילוסופיה . כל אחד מהקולות האלה הוא חוויה בסיסית שאינה נזקקת לתמיכה או למבחן חיצוני כלשהו . אוקשוט ממחיש את הרעיון הזה באמצעות דוגמה פשוטה : המילה “מים” מייצגת דימוי מעשי ; ואילו המדען אינו רואה, קודם כל, “מים”, שאותם הוא מפרק, לאחר מכן, H₂ O-ל . הידיעה מתחילה אך ורק לאחר שזונחים את “המים” . לדבר על H₂ O בתור “הנוסחה הכימית של מים” פירושו לדבר באופן מבולבל, שכן H₂ O הוא סמל שכללי התנהגותו שונים לחלוטין מן הכללים שהסמל “מים” כפוף אליהם . כמו כן, הפעילות ההתבוננותית לעולם איננה “המרה” של דימוי מעשי או מדעי לדימוי שמתבוננים בו . הופעתה מתאפשרת אך ורק לאחר שההדמיה המעשית והמדעית איבדו את סמכותן . ( עמ’ 200 ) הריבוי מוכר אפוא כתופעה היסודית של הציביליזציה שלנו, ציביליזציה המדברת בשפות שונות .
|
|