|
|
עמוד:יג
יגמבוא “הטוטלית” ( הבלתי אמצעית והבלתי מותנית ) ויותר בהבהרת המצב השכיח ביותר : המצב שבו החוויה הזאת אינה מושגת . כי לדידו של אוקשוט, תהליך החוויה נעצר בדרך כלל במצב כלשהו שהחוויה הטוטלית אינה מתקיימת בו, ותחתיה נוצרים התניות, הנחות יסוד וכללים הקובעים את הדרך שבה אנחנו חווים את המציאות . כך נוצר מה שמכונה “אופן חוויה” — דרך מותנית להסתכל על העולם . בעצם אוקשוט הציג כאן תפיסה מעין-קאנטיאנית ( או יותר נכון — ניאו-קאנטיאנית ) , השוללת מאתנו את היכולת לחוות את העולם “כפי שהוא” . את המושג “אופן החוויה” אפשר אפוא להבהיר באמצעות מטפורת המשקפיים שנעזרים בה לעתים על מנת להסביר את תפיסת העולם הניאו-קאנטיאנית באופן כללי . דהיינו, לעולם איננו ניגשים למציאות באופן בלתי אמצעי . במפגש אִתה אנחנו תמיד מרכיבים משקפיים כלשהם . אנו מרכיבים משקפיים מסוגים שונים, ואז האופן שבו העולם נראה משתנה בהתאם . אמנם, באופן עקרוני, אפשר לצפות מבעד למשקפיים האלה במציאות כולה, אך התמונה שנראה תהיה שונה בהתאם לסוג המשקפיים, או ( אם נשתמש במושגיו של 10 אוקשוט ) בהתאם לאופן החוויה שלנו . התכונה המרכזית המאפיינת את אופני החוויה היא סגירותם . אין שום אפשרות לקשר ביניהם או לאחד אותם . אי-אפשר להשתמש באופן אחד כבסיס לאופן אחר או להחליף דרכי חשיבה המאפיינות אופן אחד בדרכי חשיבה המאפיינות אופן אחר . אם נעשה כך יהיה זה בגדר איוולת היוצרת תוהו ובוהו, דהיינו חשוב להכיר בחוסר הרלוונטיות של אופן אחד למשנהו . כל אופן חוויה מייצג צורה ( או שפה ) מוגדרת שבה תופסים את המציאות בכללותה — שפה שאין לה שום קשר לאופן חוויה אחר כלשהו . בספר החוויה ואופניה דן אוקשוט בשלושה אופנים — “האופן המדעי”, “האופן ההיסטורי” ו”האופן המעשי” . בחוויה המדעית אנו מסתכלים על העולם באמצעות משקפיים מכמתים . אנחנו מנסים להפוך את כלל המציאות לנוסחאות מתמטיות . בחוויה ההיסטורית אנו תופסים את אותו העולם בדמות העבר — כל דבר נתפס כאירוע ייחודי שהתקיים בזמן מוגדר בעבר . בחוויה המעשית כל דבר נתפס מבחינת הסתירה שבין מה שיש למה שצריך להיות ותוך ניסיון מתמיד לסגור את הפער ביניהם . בספרו הראשון טען אוקשוט שאופני החוויה האלה ( מכיוון שאינם מוחלטים אלא מותנים בהנחות היסוד שלהם ) אינם יכולים ליצור תמונת עולם קוהרנטית לחלוטין . הוא רצה להראות כיצד בסופו של דבר הפילוסופיה חושפת את
|
|