|
|
עמוד:9
מספר אישי 2023 . 10 . 7 9 מחזיקים עכשיו בידכם, הוא הניסיון הראשון לספר את קורותיה של התקופה המכוננת הזו כפי שראיתי אותה בעיני, כחייל לוחם ברצועת עזה . את הרוח המיוחדת של החייל הישראלי, עליה דיבר דוד בן גוריון, הרגשתי מקרוב בימים ובלילות ; היא מה שהחזיק אותנו ברגעי חוסר הוודאות והגעגועים, מול האש ובשעות של פחד . היא התגלתה בגבורתם של חברינו היקרים שנפלו בקרבות, ובנשיכת השפתיים של מי שהמשיכו להילחם, למרות הכל . את הרוח הזו, של כל מי שה- 23 . 10 . 7 הפך למספר האישי שלו, ניסיתי לשמור בין דפי היומן : כדי שנוכל לזכור את מה שהיה ועוד יותר מכך — כדי שנוכל לשאוב ממנה כח כדי לבנות את מה שיהיה . כי בשמחת תורה הוגדר מחדש החשוב והטפל, הדחוף והשולי, העיקר והמיותר . כשיצאתי מעזה בפעם הראשונה והתבוננתי בפנים של אלו שלחמו לצידי, ידעתי כי אנחנו עוברים ממלחמה אחת למלחמה אחרת . ממלחמת הרס מול האויב, למלחמת בניין יחד עם אחינו בתוך ישראל . יש לנו ברית חברתית חדשה לכתוב, שתביא לידי ביטוי את החזון המשותף שלנו לשבעים השנים הבאות . יש לנו תפיסה מנהיגותית חדשה לבסס, שתעמיד על נס את לקיחת האחריות . יש לנו אסטרטגיה צבאית חדשה לנסח, שתתמודד בצורה כנה וישרה עם האיומים האמיתיים על חיינו . יש לנו עוד הרבה עבודה . כתיבת היומן היתה עבורי הצעד הראשון במסע . אני מקווה שהקריאה בו תגרום לכם להצטרף . * * *
|
|