|
|
עמוד:10
הפסיכולוגיה של הטוטליטריות 10 שחולף . אם עליית מפלס פני הים לא תטביע את הציוויליזציה, אזי הפליטים יעשו זאת . הנרטיב הגדול של החברה — סיפור ההשכלה — כבר אינו מוביל לאופטימיות ולראייה חיובית של ימי העבר, וזאת בלשון עדינה . חלק גדול מהאוכלוסייה לכוד כיום בבידוד חברתי כמעט מוחלט . אנו רואים עלייה דרמטית בהיעדרויות מעבודה בגלל סבל נפשי, ריבוי חסר תקדים בשימוש בתרופות פסיכיאטריות, ומגפת שחיקה המשתקת חברות שלמות וארגוני ממשלה . ב- 2019 , מצב ביש זה היה ברור לעין בסביבה המקצועית שלי עצמי . ראיתי כל כך הרבה קולגות סביבי מפסיקים לעבוד בגלל בעיות פסיכולוגיות שמנעו מהם לבצע אפילו משימות יום-יומיות בסיסיות . באותה שנה, לדוגמה, נדרשו כמעט תשעה חודשים להשיג חתימה על חוזה שהזדקקתי לו כדי שאוכל להתחיל לעבוד על פרויקט מחקר מסוים . מחלקות האוניברסיטה, שהיו צריכות לעבור על החוזה ולהעניק את אישורן, התמודדו עם כל כך הרבה היעדרויות מהעבודה — תמיד מישהו היה בחופשת מחלה בגלל סבל נפשי — שהחוזה פשוט לא נחתם . במהלך תקופה זו כל מדדי העקה החברתית עלו באופן מעריכי . כל מי שמכיר את תיאוריית המערכות יודע מה פירוש הדבר : המערכת מתקרבת לנקודת מפנה . היא על סף רה-אורגניזציה ומציאת שיווי משקל חדש . בסוף דצמבר 2019 , באותה בקתה בארדנים שהזכרתי קודם, העזתי להשמיע תחזית צנועה באוזני ידידַי : באחד הימים הקרובים נתעורר לחברה שונה . התחושה המוקדמת, האינטואיטיבית, הזאת אפילו פיתתה אותי לנקוט פעולה . כמה ימים לאחר מכן הלכתי לבנק כדי לפרוע את המשכנתה על הבית שלי . זה אולי לא היה חכם מנקודת מבט כלכלית טהורה או משיקולי מיסוי, אבל זה לא הטריד אותי . לפני הכול, ביקשתי את תחושת הריבונות שלי בחזרה . לא רציתי להרגיש חייב ולהיות מעורב במערכת פיננסית שלדעתי מילאה תפקיד במבוי הסתום החברתי שעמד להתרחש . מנהל הבנק הקשיב לסיפור שלי ; הוא אפילו הסכים איתי . ואולם הוא התעקש לדעת מדוע הייתי כה
|
|