|
|
עמוד:9
9 נאורות ערבית ואתגריה מהם באופן העמוק ביותר״, כתב לי חג׳י לאחרונה . חודשים אחדים לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ביקר פוזי בישראל, ניהל שיח פומבי עם משכילים ישראלים וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב ( מאי, 1980 ) . חג׳י רואה את עצמו כממשיכם של הוגים ליברלים בולטים אלה, ובדומה להם הוא מעלה על נס את הזהות המצרית הייחודית שהתפתחה בעמק הנילוס . ברבים מכתביו שזורה כחוט השני ההנחה שבעמק הנילוס התפתחה זהות תרבותית ולאומית מצרית שמבוססת על מציאות היסטורית, גיאוגרפית ותרבותית ייחודית שראשיתה בציוויליזציה הפרעונית והמשכה בהיטמעות ערכים שמקורם בתרבויות שונות, ובהן ההלנית והביזנטית . ״ארצנו שוכנת לחוף הים התיכון״, הוא מדגיש, ״וקשורה לתרבויותיו מבחינה היסטורית, גיאוגרפית ואינטלקטואלית״ . בערביות רואה חג׳י רובד אחד נוסף בתרבותם של המצרים ״ביחד עם ההיסטוריה הפרעונית והקופטית הקדם-ערבית האדירה שלנו" . התעלמותם של קברניטי המשטר הנאצרי מזיקות אותנטיות אלה התבררה כטעות שהובילה לקריסת האיחוד המלאכותי בין מצרים וסוריה ( 1958 - 1961 ) . עמדתו של חג'י ביחס למעמדה של דת האסלאם במרקם הזהויות של מצרים דומה . לצד כיבוד עקרונות דת האסלאם וצידוד בזכותם של המאמינים לחופש פולחן, הוא מתנגד בנחרצות להצבת הדת כמרכיב העיקרי בזהותה הלאומית והתרבותית של מצרים . בכתביו הוא מבחין בין דת האסלאם לבין הפרשנות הרדיקלית שבה מחזיקים חסידי זרם האסלאם הפוליטי, ובראשם תנועת ״האחים המוסלמים״ . את מנהיגיהם הוא מתאר כ״דינוזאורים שנועדו להיכחד״, אנשי האתמול שהשקפת עולמם עומדת בסתירה לערכי המודרניות והנאורות, אבן נגף בדרך להשגת חברה שמתנהלת לאור ערכים אוניברסליים של שוויון מלא ושלום . את התמיכה הרחבה אשר לה זוכים ״האחים המוסלמים״ וארגונים סלפים הוא תולה ב״הידרדרות המצב הכלכלי והחברתי״ ובבורות שמקורה במערכת חינוך כושלת .
|
|