|
|
עמוד:12
לרקוד עם דמעות בעיניים 11 מאפיין בולט נוסף של תרבות המועדונים בישראל הוא שההיסטוריה שלה היא בעלת בסיס תל אביבי, ונובעת מתוך עיר זו . באופן מסורתי, הגלים הראשונים תמיד החלו בתל אביב ולאחר מכן התנפצו אל ערים בשאר רחבי ישראל . לפיכך הספר מתרכז במועדונים של תל אביב, שסימנו את הדרך לכל המועדונים שקמו אחריהם בערים השונות . עיר זו הכילה מאז ומתמיד את המספר הרב ביותר של מועדונים, גדולים וקטנים כאחד . מעמדה כמרכז האורבני הגדול בישראל, וכפועל יוצא מכך גם כבירת המועדונים והדיסקוטקים, הנו בלתי מעורער, ועל כן היא הציר המרכזי בתולדות תרבות המועדונים הישראלית . היא זו שמניעה את גלגלי תרבות זו, וממנה מתפצלים סיפורי המשנה למועדונים בשאר ערי ישראל . אף על פי כן, סיפורה של תרבות המועדונים המקומית אינו תל אביבי במובהק . מועדוני העיר היוו אבן שואבת לבליינים מכל רחבי הארץ והשפיעו על מועדונים מחוצה לה, עד כדי ערעור על ההגמוניה התל אביבית . בתחילה הייתה זו תרבות בוהמיינית שפעלה בזירת התרחשות מצומצמת, אך לבסוף היא התפשטה למכנה משותף רחב ככל האפשר והפכה מסוד שמור לבשורה המונית שחצתה קהלים וחדרה לפריפריה . זה גם היה הביטוי הגדול ביותר שלה כתרבות דומיננטית ולא שולית ; היכולת להשתנות ולהתפרש, לצאת מהגבולות המצומצמים, להיספח לזרם המרכזי, גם במחיר אובדן הכוונות המקוריות, דבר שעשוי היה להרחיק ממנה את חסידיה המקוריים . שמו של הספר, "לרקוד עם דמעות בעיניים", מסמל את הפער בין תרבות המועדונים בישראל לבין המציאות המקומית . זהו הקונפליקט הטבוע בלב הקיום של חיי הלילה הישראליים . הספר מבקש לעמוד על הקשר — ועל הניגוד — שבין שמחת החיים, כפי שהיא מגולמת על רחבת הריקודים, ובין המצב הישראלי . זהו אותו מאבק בלתי פוסק בין הצורך הראשוני לחגוג ולרקוד לבין
|
|