|
עמוד:8
8׀ גריפּ האמינו לי, אני הייתי שם . במשך קרוב לשש שנים הייתי מנהל מוצר ב"בְּלֶנדְל", חברה הולנדית שזכתה לשבחים בכל רחבי העולם הודות לפיתוח מודלים עסקיים חדשים בתחום העיתונות . הצטרפתי לסטארט-אפ כמתכנת בגיל עשרים וחמש, אחרי שמכרתי חברת תוכנה שאותה הקמתי וניהלתי במשך שש שנים . ההתקדמות ב"בלנדל" היתה מהירה למדי . הצלחנו לגייס שמות גדולים כמו האקונומיסט והוול סטריט ג'ורנל . זכינו לגיבוי מההוצאה לאור הגרמנית "אקסל שפרינגר" ומהניו יורק טיימס . והצוות גדל במהירות עצומה . אחרי תשעה חודשים בתפקיד, ניהלתי צוות של שלושים מהנדסים . תפקידי היה להבטיח שנחשוב ללא הרף על תוכניות חדשות ונוציא אותן לפועל . זה כלל הדרכה של הצוות בחיפוש המתמיד אחר פתרונות לבעיות טכניות וארגוניות מורכבות, ובנוסף — קבלת החלטות בנוגע לאסטרטגיה ולגיוס עובדים נוספים . וזו היתה רק ההתחלה . העבודה שלי, כמו של רבים אחרים, היתה ניסיון יומיומי למצוא איזון בין סדרי העדיפויות, כי הכול — כמובן — היה צריך לקרות בו-זמנית . עם הזמן התחלתי לשים לב למשהו : התקדמות אמיתית אינה מושגת כשאנחנו עושים את העבודה שמתחשק לנו לעשות, או את מה שצץ במוחנו באותו רגע . ככל שהתפקיד שלי נעשה עמוס יותר, כך הבנתי שאני צריך למצוא דרך חדשה לגמרי לעבוד . עד שהגעתי למטרה נדרשו לי שנים של ניסוי וטעייה, אבל אני שמח לומר שמאמצַי השתלמו . מצאתי את השיטה שלי . לאורך הדרך בלעתי ספרים כמו "לגרום לדברים לקרות" של דיוויד אלן ו- Deep Work מאת קאל ניופורט . הספרים הללו סיפקו לי השראה רבה ולימדו אותי לא מעט . אבל לדעת באיזו עצה להיעזר, ומתי — זו אמנות בפני עצמה . ובלעדיה, הרגשתי כמי שקיבל ערמה של מברגים, צבתות ופטישים בלי לדעת למה הם משמשים, או כיצד ומתי להשתמש בהם . לכן, זה ממש לא מפתיע שאנשים נוטים לחזור שוב ושוב אל המוּכּר . זה קרה לי אינספור פעמים . אבל ידעתי שמוכרחה להיות דרך טובה יותר, גישה חכמה לעבודה שתהיה גמישה מספיק,
|
|