|
|
עמוד:11
11 ומקורות השראה תיאורטיים, אפשר לזהות בתחומי העניין שלה גם חזרה של כמה נושאי מפתח, דוגמת בית הקפה - מוסד שהיה אחד הסממנים והמוליכים של התפתחות הערים והתרבות הבורגנית, ואיתן האינדיווידואליזם והאמנות המודרנית והעכשווית . חטיבות הספר מהדהדות את המהלך הזה, שראשיתו ב"כתבי שחרות" פילוסופיים השואבים ממקורות השראה שהזינו את מחשבת הדור הקודם - אקזיסטנציאליזם ואבסורד, סארטר וקאמי, הנשגב והאוונגרד, "מקום" במונחים של נוכחות והעדר . בהמשך, בראשית עיסוקה הסינופטי של שפירא בתרבות המקומית, הלך מושג המקום והתפרק להבְניות לשוניות של טריטוריה, כאשר הציגה - לראשונה בעברית - את מושגי הריזום והדה – טריטוריאליזציה של דלז וגואטרי בהתייחס לשבר הישראלי בקשר למקום, ואיתו גם לאידיאולוגיה הציונית . התנועה החדשה שניסחה שפירא בין "כאן" ל"שם" מכירה בחובה לדיכוטומיה שהעמידה שרה בריטברג – סמל לפניה - ובה – בעת מחליפה אותה בשוטטות נוודית, שאינה מטילה עוגן של התיישבות בטריטוריה תרבותית מוגדרת . בשלב הבא, "חזות הקול", ניכר ביסוס מעמדה של שפירא כאחת התיאורטיקניות המרכזיות של האמנות הישראלית, בגרסה צרפתית השואבת לא מעט מן הפסיכואנליזה הלאקאניאנית . ריקון המרכז הטריטוריאלי שהחל ב"מסלולי נדודים" מסתכם בריקון איקוני, בממדי "רצח אב", שמחוללת הפרשנות הפסיכואנליטית שלה בעבודתו של רפי לביא . ברוח הסכימה המיטלטלת של מרקס על יחסי "בסיס" ו"בניין – על", הפוליטי - או אולי הפוסט – פוליטי - מגיח אז, באורח בלתי צפוי, כתוצר לוואי של הפרשנות המתמקדת ברובד המושגי של הפעילות האמנותית . ההיפוך הזה מוסיף ומרים ראש בחטיבה הסוגרת את הספר, "מיתוס ופרקסיס" . המינוח האריסטוטלי - שמקבילותיו בעברית הן אולי "עלילה" ו"סיפור המעשה" - מרמז לקיפולו של סוף מעשה בתכנים המיתיים של ההתחלה, תוך חזרה לאותו "מצב קמאי קדם – לשוני, לרגע מאגי שבו הסימנים [ . . . ] מתרוקנים ומתמלאים בתשוקה עצומה, בבוהק סנוורים" . על המומנטום המחקרי של שפירא, שנסמך על רוחב – יריעה פנומנלי שהקדים את זמנו, מעידים מראי – המקום הרבים המלווים את מאמריה . רבים מן המקורות שהרוו את מחשבתה תורגמו לעברית רק בהמשך הדרך, ולכן בחרנו להביאם כאן בשפה שבה קראה אותם שפירא בזמן כתיבת המאמרים, שהיא, ברוב המקרים, שפת המקור . כבר בכתיבתה המוקדמת אִבחנה שפירא את הזיכרון - למשל בציורי הצבר של עאסם אבו – שקרה - כמנגנון הכרוך ב"עקירה של דבר טבעי ( צבר ) מתוך סביבה מאוינת ( כמו מדבר ) או כאוטית, כזו שאינה מתפקדת על פי התבניות ואופני הארגון של ההכרה האנושית - וארגונו מחדש בגבולות החלל של סביבה
|
|