|
|
עמוד:10
10 מאגי שבו הסימנים ( פרומים מקשר לשוני של לכידוּת ומשמעות ) מתרוקנים ומתמלאים בתשוקה עצומה, בבוהק סנוורים" . בפועלה כאוצרת הגדירה שפירא מחדש את גבולות השדה כאשר התבוננה מזווית שונה במערכת הזיקות בין המקומי והאוניברסלי . עיסוקה באמנות ובתרבות התייחד בכישרון יוצא דופן למצוא נתיבים חדשים לכתיבת ההיסטוריה בעודה צופה פני עתיד, לוקחת חלק בכינונו וכותבת אותו תוך כדי כך, אחורה וקדימה בעת ובעונה אחת . כך, ב"מסלולי נדודים" - התערוכה הגדולה הראשונה שאצרה במוזיאון ישראל - חזתה באופן תיאורטי את מהלכי האמנות המקומית של שנות ה – ,90 שבהמשך הדרך לקחה בעצמה חלק בקידומם . עם זאת, מאמריה השאפתניים, שבהם חשבה מחדש את ההיסטוריה של האמנות המקומית ביחס לתולדות האמנות המערבית ובמסגרת תהליכים בתרבות, ניחנים בצניעות ביקורתית שאינה מוחקת את מה שקדם לה ומנהלת דיאלוג פתוח עם ערוצי שיח מִתחרים . המאמרים שנבחרו לספר משמעותיים למהלך העקרוני שהתוותה בכתיבתה המחקרית רחבת ההיקף, בניסוח שפה פרשנית חדשה ובפעילות אוצרותית מהפכנית, שהעמידה מפעל מרכזי במחשבת האמנות הישראלית . ספר מאמריה של שפירא ערוך סביב שני צירים מנחים, הארוגים זה בזה ומַפרים זה את זה . הציר האחד מתעמק בכתיבתה התיאורטית המקיפה, שכללה מאמרי תזה - סביב תערוכות קבוצתיות גדולות דוגמת "מסלולי נדודים", או מקבץ תערוכות יחיד כמו "חורים שחורים : המקום הלבן" - ומאמרים המתמקדים באמנים שאותם ליוותה לאורך השנים ואיתם רקמה יחסים נמשכים, דוגמת רפי לביא ( "זה לא צבר, זה גרניום" ) . בכתיבתה על עבודתו של נחום טבת, למשל, "נארגת ונפרמת לסירוגין רשת של הקשרים שונים והיסטוריות אפשריות, זיקות גומלין ופרשנויות סותרות, לכמה מהעניינים הבוערים של שיח האמנות העכשווי" . הציר השני עוקב אחר פעילותה האוצרוּתית פורצת הדרך של שפירא, שהיתה בין האוצרים הראשונים שקבעו את סדר – היום של אמנות שנות ה – 90 . בעבודתה היא יצרה מובלעות משתנות של אוטונומיה, שאיפשרו הסטה של מרכז הכובד בין המעשה האוצרותי לבין מלאכת הכתיבה . במקביל, בהתבסס על יחסי אמון שלא היו נעדרי סיכונים, היא האצילה סמכויות ואיפשרה לאמנים להקים מיצבים גדולים, נועזים וחדשניים, תוך שילוב של אמנות ישראלית, פלסטינית ובינלאומית באופן שלא נראה כאן קודם לכן - הָחֵל בתערוכות מוקדמות כמו "טרנזיט" בתחנה המרכזית החדשה בתל – אביב, עבוֹר דרך סדרת התערוכות "פרק" לאמנים צעירים במוזיאון ישראל, וכלה בטרילוגיית התערוכות "בבל" באוסף האמנות הבינלאומי של יגאל אהובי בגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל – אביב . לאורך המִנעד האינסופי כמעט של דימויים, תימות
|
|