|
|
עמוד:12
12 ז'וזה ברונר | גליה פלוטקין עמרמי המטפלים לא פחות משהמטפלים מגיבים למטופלים . עבור בני האדם אפיון ושיום של מצבם הנפשי הוא בעל משמעות רגשית וחברתית, ולכן הם מגיבים למיון, לסיווג או לפרשנות על אודות 4 במפגש עם הפרשנות המקצועית זהותם והתנהגותם עצמם . של האנשים עשויה להשתנות ולהשפיע בתורה על הקטגוריות המקצועיות, כך שגם כאן נוצר תהליך התמרה מעגלי שבו ידע, פרקטיקות וסובייקטיביות משתנים ומגדירים זה את זה בהתמדה . אך פרשנויות וקטגוריות פסיכולוגיות לא רק מושפעות ומשפיעות על הזהויות של האנשים שבאים במגע אִתן . לעתים יצירת קטגוריות חדשות של מצבים נפשיים מביאה להקמת מוסדות חדשים, ליצירת תוכניות התערבות ופרקטיקות חדשות לאבחון ולטיפול, לצמיחת תחומים דיסציפלינריים חדשים, כאשר אלו בתורם מגדירים מחדש מושגים מקצועיים ומעצבים את התנאים לתמורות עתידיות בידע המקצועי ובסובייקטיביות של בני האדם . כאמור, כאשר מתבוננים בשיח הטיפולי כרצף של תרגום מתמשך, רואים שמדובר בתהליך רב – משתתפים, שעובר דרך מרחבי ביניים רבים, המקשרים בין השיח היום – יומי, לבין השיח המדעי והמקצועי, שכוללים בין היתר את המדע הפופולרי, את כלי התקשורת וסוכנים רבים אחרים . בכל אחת מתחנות אלו פעילים שחקנים שמתרגמים תפיסות שונות אל תוך השיח הטיפולי ושואבים ממנו מושגים עבור שפתם שלהם . בתהליך זה לא נוצרות השתכפלויות והשתקפויות, דרכי חשיבה ומושגים לא מועברים מתחום לתחום כפי שהם, אלא בכל מעבר הם מתורגמים מחדש . כדי להבהיר נקודה זו, נדרשות עוד כמה מילים על מושג התרגום שאנו מרבים להשתמש בו . כבר בראשית המאה ה – 20 הצביע ולטר בנימין ( Benjamin ) על כך שתרגום אינו אמור ליצור משמעות זהה 4 . : Ian Hacking ( 1986 ) . " Making up People", Historical Ontology . Cambridge Harvard UP, pp . 99 - 114
|
|