|
|
עמוד:10
10 ז'וזה ברונר | גליה פלוטקין עמרמי שהופכים את השיח הטיפולי לחלק מתרבות המערב : להצביע על מגוון הדרכים שבהן הוא מתבטא באמצעות מוסדות וסוכנים שונים וכיצד הוא מעוצב על ידי הקשרים פוליטיים, כלכליים וגיאוגרפיים . ביסוד התפיסה המנחה את המאמרים נמצאת ההנחה שלא ניתן להפיג את המתחים בין המקומי לבין הגלובלי, בין הפרטי לבין הציבורי – פוליטי, בין המדעי – קליני לבין היום – יומי - וגם אין צורך בכך, כי הם מעניקים לשיח הטיפולי את חיוניותו ואת יכולתו להשתנות, להתאים את עצמו לסביבות תרבותיות וחברתיות שונות, ובדרך זו להתחדש . יתר על כן, אנו רואים בדינמיקת התרגום של השיח הטיפולי - בפריצת הגבולות שלו, במעבריו התמידיים בין תחומי דעת ועולמות תוכן מגוונים ובהתפשטותו על פני אזורים גיאוגרפיים ועולמות תרבותיים שונים - מאפיין בסיסי וחיוני שלו . בין היתר, ייחודיות שיח התרפיה, המבדילה בינו לבין שדות שיח מדעיים אחרים כגון פיזיקה או מתמטיקה, נעוצה בכך שמדובר בשיח על אודות הסובייקט האנושי, שברובו נוצר - ולא רק מתגלה - במפגש בין בני האדם, ושמכוון אל בני האדם . מוקד השיח הטיפולי - רגשות האדם ונפש האדם - הוא בהכרח חלק מסובייקט השיח . במילים אחרות, אחת הסיבות לדינמיקה הגלומה בשיח הטיפולי, שגורמת לו להתפשט במעגלים גדלים והולכים, נובעת מכך שהשיח הטיפולי הוא תוצר אנושי של עיסוק בבני האדם, שהוא מתייחס למציאות הפנימית של בני האדם ושהמפגש 3 אי לכך התרגום של השיח עמו והפנמתו מעצבים את זהותם . הטיפולי הוא תהליך מעגלי, חסר נקודת התחלה או סיום מובנית, וכל מקור מהווה השראה לתרגום, שבעצמו הוא תרגום של מקור אחר, מבלי שיהיה בנמצא מקור אבסולוטי . מעגליות זו מאפיינת גם את הדיאלוג הקליני המתנהל בעולם הפרטי של חדר הטיפול, אשר לא נעסוק בו כאן . עם זאת, חשוב 3 . Peter Berger and Thomas Luckmann ( 1966 ) . The Social Construction of Reality . London : Penguin Books
|
|