|
|
עמוד:9
9 השיח הפסיכולוגי יוצא מהקליניקה המובילה להשלכות חברתיות בעייתיות . לדוגמה, נטען שדרכי חשיבה פסיכולוגיות מעודדות טיפוח של אדם העסוק תמיד בסיפוק צרכיו המידיים, שהן הופכות אותנו לאנשים א – פוליטיים ואנטי – קהילתיים, שהן מדגישות יתר על המידה את האי – רציונלי, שהפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מכריזות על כל מי שלא מתאים לנורמה צרה כאדם חולה, שהמטפלים הם חלק ממנגנון פיקוח חברתי שמנרמל אותנו כדי למנוע חריגים חברתיים . בזמן שאנשי בריאות הנפש מדברים בשם אוניברסליות נפשית, הסוציולוגים מערערים על התוקף האובייקטיבי של דיבור זה . הם מקשרים את התפשטותו של השיח הטיפולי לתמורות מודרניות ולמערכות כלכליות ופוליטיות של קפיטליזם וניאו – ליברליזם, ומציגים אותו לרוב כהבניה אידיאולוגית שטומנת בחובה אינטרסים חלקיים ומסתירה מנגנוני שליטה . ( 3 ) העמדה השלישית, המזוהה עם ראייה אנתרופולוגית, מקדשת במידת – מה את המקומי והייחודי . לעתים היא מזהה את התפשטות השפה הפסיכולוגית עם מגמה אימפריאליסטית – תרבותית, שדרכה תפיסות מערביות של העצמי המציגות את עצמן כאוניברסליות וא – היסטוריות דוחקות תפיסות אחרות אל השוליים . אמנם קולות ביקורתיים נשמעים באקדמיה אך "ניצחון התרפויטי" בתרבות המערבית אינו מוטל בספק . אי לכך חקר השיח הטיפולי, כפי שהתפשט מחוץ לכותלי הקליניקה, יכול לשמש כלי יעיל הן להבנת הדרך שבה אנו מבינים את הרגשות שלנו ושל אחרים, מביעים ומנסחים את העצמיות שלנו ומוגדרים על ידי החברה הסובבת אותנו, והן להבנת החברה הסובבת אותנו, דפוסי הסמכות והתקשורת המאפיינים אותה ותפיסת הזהות שלה . האסופה הנוכחית מציעה עמדה רביעית נוסף על שלוש העמדות הנ"ל, אם כי אינה מכוונת לשמש להן תחליף אלא להעשיר את שיח המחקר בנקודת מבט חדשה ומאתגרת . מטרת המחקרים באסופה זו היא להאיר את ההיבטים והמרכיבים השונים של תהליכי התרגום
|
|