|
|
עמוד:14
14 יואב יגאל | רוית ראופמן 6 במסגרת עבודתו החלוצית פרשנויות מגוונות - במסגרת יונגיאנית, 7 ובמסגרות נוספות מתחומי הפסיכואנליזה של ברונו בטלהיים והפולקלור כאחד . המייחד את הגישה המוצגת בספר זה מפרשנויות קודמות הוא האפשרות לראות במעשיות בסיס נתונים המלמד על הנפש ועל התהליכים הפועלים בה . כלומר הכוונה אינה לעשות שימוש בתיאוריות הפסיכואנליטיות הקיימות כדי לפרש מעשיות, אלא להפך : להתחקות אחר הידע הקיים במעשיות עצמן כדי ללמוד על הנפש האנושית . כל אחד מהפרקים בספר מוקדש לאנליזה של מעשיית עם ידועה ולהשלכות שיש לתובנות ולממצאים העולים ממנה על הקליניקה ועל נושאים נוספים הקשורים בקיום האנושי . השפה החווייתית של הנפש - ‘השפה ההיא' בספרו המיתוס של השיבה הנצחית חוקר הדתות מריצ'ה אליאדה שואף לתאר את חוויית הקיום של בני האדם לפני שהחלו לחיות 8 לטענתו, הדגמים שפעלו בזמן ולרשום את ההיסטוריה של עצמם . בבסיס חיי האדם בחברות המסורתיות התקיימו מחוץ לזמן, ולפי אמונתם מקורם "בזמן ההוא" ( in illo tempore ) - הימים שבהם החל 9 הריטואלים, טקסי המעבר, המנהגים הכול והאדם חי בלב הממשי . והסמלים הם ניסיונן של חברות מסורתיות לשמר ככל האפשר את הקשר עם תחושת הממשות שהייתה לאנשים הראשונים, שייצוגים 6 . ראו Marie - Luise von Franz, Interpretation of Fairytales, Dallas : Spring Publications , 1970 ; אריך נוימן, אפוליאוס ; אמור ופסיכה - על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי , תל אביב : ספריית פועלים, 1996 . 7 . Bruno Bettelheim, The Use of Enchantments : The Meaning and Importance of Fairy Tales, New York : Knopf, 1976 . 8 . מירצ'ה אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית , ירושלים : כרמל, 1969 . 9 . חשוב לציין שהשימוש של אליאדה במילה "ממשי" אינו דומה בהכרח למשמעותו הלאקאניאנית . הכוונה כאן היא לחוויית קיום בלתי אמצעית, שאינה מתווכת על ידי השפה והמודעות .
|
|