|
|
עמוד:12
12 במתנ"ר תודותי לאמנית ניצן מקובר שעשתה עבודתה בהתנדבות ולמרואיינים ששילמו לה עבור חומרי הצילום, לצלם רון רותם שתרם את עבודתו וצילומיו, וליתר הצלמים . לאלה סוכמן, שבשלב מורכב של הכתיבה עבדה בחריצות ובמיומנות של מזכירה, ולגב' אביבית שניידר ש"השאילה" לבאי ביתי את החנייה . ספר זה לא היה נכתב בלי אהבה . "בשעה שאנו אוהבים . . . אנו מוצאים את עצמנו בתהליך של הגירה מתמשכת לתחומו של המושא . אכן, להימצא בתהליך קבוע כזה של הגירה משמעו לאהוב . " דברים אלו של אורטגה אי גאסט על האהבה, אולי ב"מינונים" שונים, יפים לחברי וחברותי . אמירת תודה מכניסה לסד את אהבתם אלי . לרחל אריאלי שיזמה, דחקה, האיצה, עודדה, דירבנה ולא בלי ביקורת, והקשיבה בסבלנות איןקץ בשעות לא שעות וליוותה את הספר מראשיתו עד סופו בעקביות בנאמנות בשיקולדעת, וקראה את כתב היד, העירהוהאירה וגם התרגזה על דברי מרואיינים שקוממו אותה במקומות הנכונים, לרחל אריאלי המקבלת אותי כמו שאני אף שלא חסכה שבטה ממני, אני חייבת תודה יותר ממה שאני מסוגלת ואולי אף רשאית לבטא ב"רשות הרבים" . לאחי יהודה ואלעזר בסמן ולגיסותי שרה לבית רוזנבוים ונורית לבית מור שחילצו אותי בימי מחלה . לד"ר רנה ולד"ר הלל הכהן, חברי נעורי, שאיפשרו לי ארבעה ימי כתיבה בבית ההארחה בקרית ענבים . לניצה יעליסלונים שמנעה ממני החלטות נמהרות בתחומים שאינם קשורים לספר אך ידעה שהיו מזיקים לו, על ששמרה עלי או "שמירטפה" אותי בסבלנות מגוננת כשם ששמרה על גיא בני לפני שלושים שנה . לאמנית ברכה ליכטנברג אטינגר על חברות שנכנסת לדורה השני ועל הצילום של ישעיהו ליבוביץ שהעניקה לי . לעו"ד דב לוין, שהוא גם חבר ורע, שאלמלא אורך רוחו והיענותו לבקשותי, גם אלו שאינן מתחייבות מספר החוקים, לא היה ספר זה מגיע לכלל סיומו הטוב .
|
|