|
|
עמוד:13
13 החברה האזרחית שארגונים תלויים במקורות חיצוניים מהסביבה, שכן אין ארגון המספק את כל צרכיו בעצמו ( סמואל, 1996 ) . ארגונים מחפשים את הדרך ה"מתאימה" ביותר למימוש החזון שלהם, ובמקרים רבים הם פונים לעזרתם של חברי פרלמנטים, על פי התפיסה שאת סדר היום הציבורי קובעים הפוליטיקאים ( 1984 Kingdon, ) . בנקודה זו עולה על הפרק הסוגיה של ״מוצרים ציבוריים״ ( public goods ) , שניתן לצרוך אותם במשותף ואין למנוע מאיש את צריכתם ( 1925 Peck, ; אורון, מרק ועופר, 1995 ) . סוגיה זו נתונה במחלוקת ותלויה בהשקפת העולם של המפלגות המרכיבות את הקואליציה . הארגון המפלגתי הוא דוגמה למוצר ציבורי שמאפשר לחבריו ולתומכיו להשפיע על סדר היום ועל קבלת ההחלטות . חיזוק לפרשנות זו אפשר למצוא בשתי תיאוריות שנועדו להסביר את קיומם של ארגונים ללא מטרות רווח . תיאוריה אחת היא של ברטון וייסבורד, שמדבר על הגורם הממשלתי ככשל ממשלתי, כלומר השירותים הציבוריים שהבוחרים מוכנים לממן מכספי משלמי המיסים ( 1988 Weisbrod, ) . לפי וייסבורד זו הסיבה לכך שמגוון רחב של שירותים ציבוריים, שבדרך כלל נוגעים לקבוצות פרטניות באוכלוסייה, אינם מסופקים . על פי גישה זו, ממשלות נוטות לספק את השירותים הקולעים לטעמו של מצביע ממוצע וכך יוצרות עודף ביקוש, שאותו מספקים ארגוני החברה האזרחית ( שם ) . תיאוריה אחרת היא של הנרי הנזמן, שמדבר על כשל שוק ( 1987 ; 1980 Hansmann, ) , ולפיה הארגונים האזרחיים מספקים מוצרים פרטיים ולא ציבוריים . מדובר במקרים שבהם לצרכנים אין מידע מספק על איכות השירות, למשל, לתורמים לארגוני סיוע אין מידע מי יקבל את השירות שהם "קנו" ומתי . במקרים כאלה התורמים יעדיפו "לקנות את השירות", כלומר לקבל את השירות מארגון ללא מטרות רווח שהם נותנים בו אמון ( שם ) .
|
|