|
|
עמוד:14
14 דוד קורן לרשות המשלחת עמדה סירה קטנה ובה נסעו לכפר אצאפי שבעבר המזרחי של ים המלח, כדי לקנות צורכי אוכל . על שפת הים מצאו שלד אדם . . . "מטעמי ביטחון" . כך הסבירו אז, כיבו את כל האורות במחנה משעה תשע בערב . השומרים נצטוו לעצור כל אדם, שעובר בסביבת המחנה, ולדווח על תנועות חשודות בהרים או בים המלח . פוליאקוב, האחראי לביטחון, מספר שהשומרים היו מעירים אותו לעתים תכופות בגלל צבוע תועה או כאשר הייתה מגיעה סירה . הוא לא ידע מנוחה כי השומרים "פחדו ורעדו" . במחנה היו כשבעים איש, רובם פועלים ערבים ובדווים . בין הערבים היה גם חוחאן מהכפר אצאפי, אחד שעשה "הסבה מקצועית" . בעבר היה שודד ועתה הפך להיות שומר . לא אחת הביע בפני פוליאקוב את כיסופיו וגעגועיו ל"ימים הטובים ההם" כשהיה שודד . פעם פרצה מריבה בין אחד הערבים לבין חוחאן בגלל חתיכת סבון . חוחאן כמעט ורצח את הערבי, עד שהתערב פוליאקוב והשלים ביניהם . מועד התשלום גרר מריבות קשות בין הערבים . היו ביניהם חשבונות של "כופר נפש" ושעת התשלום מטעם החברה הייתה מתאימה לגביית החובות . ימים אחדים לפני סיום המדידות הגיעו למחנה ארבעה רוכבים בדווים . אחד מהם טען שהמחנה נמצא על אדמתו אך לא ידע להראות על המפה את גבולות "אדמתו" . הארבעה הוזמנו לארוחה וגם קיבלו צידה לדרך . הבדווי הבטיח לחזור כעבור ימים אחדים, אך בינתיים נסתיימו המדידות והמשלחת חזרה לצפון ים המלח .
|
|