שיחה ראשונה

עמוד:13

הסוציאליסטית, החלוצית . טול ממנו, דרך משל, את ערכי השוויון ­ את השוויון כערך מוסרי ­ וצה"ל איננו . כמובן, בתוך תנועת­העבודה עצמה התנהלו משלב לשלב מאבקים נמרצים איך ליישם את עקרונותיה בתחום העשייה ההגנתית והצבאית . בני דורי זוכרים היטב את המאבקים האלו לפרטי פרטים . כך או אחרת השתתפנו בהם, למן הוויכוח בשנות השלושים על היציאה מן הגדר ועד לייסוד הפלמ'יח ופירוקו אחרי מלחמת­הקוממיות, והוויכוח מסביב לסיסמה "הטובים לטיס" ושלילתה והוויכוח מסביב לשאלה, האם כוח המגן הוא "ערך" או "נכס" וכיוצא באלו סוגיות, שלפתרונן, לכאן או לכאן, היתה משמעות מעשית בהחלט, לחיזוקו או להחלשתו של צה"ל . והנה ביום בהיר אמד ­ ולאו דווקא בהיר כל­כך ­ ותוך­כדי מהלך דמוקרטי רצוי ותקין, יצאה השליטה האזרחית, המדינית, על צה"ל מידי תנועת­העבודה ועברה לידי שלטון אחר, שונה ומנוגד, הווה אומר ­ לידי שלטון שבמרכזו פועל הרביזיוניזם הארצישראלי, הפוסט­ז'בוטינסקאי, כמות שצמח מתוך הארגוך הצבאי­הלאומי, בהנהגתו המתמדת של מנחם בגין . יש שוני, עד­כדי ניגוד מהותי, בין תנועת­העבודה לזרמיה לבין תנועת הרביזיוניזם מיסודו של זאב ז'בוטינסקי . אמנם, כיהודים­ציונים, גם הם וגם אנחנו משוכנעים שבאין כוח ארצי, כוח כפשוטו, שוב אין עתיד לעם היהודי בעולם הזה . וכוח משמעו ­ ריכוז טריטוריאלי וריכוז דמוגרפי ועצמאות כלכלית ועצמאות מדינית ויכולת של הגנה עצמית . אולם מכאן ואילך נפרדו הדרכים . דרכי ההגשמה נפרדו ונתהוו שני מחנות היסטור­ יים מנוגדים, שהמאבק ביניהם נמשך והולך כבר שנים רבות והוא יימשך עוד הרבה זמן . אחד מצדדיו הוא ההתייחסות לכוח בכלל ולכוח המגן בפרט . מה שבשבילנו בחזקת הכרח­לא­יגונה לשאת נשק ולהפעילו ולהשיב מלחמה שערה ולגבור על אויב, הוא לדידם במעמד של אידיאליזציה . אודה ולא אבוש : מתוך נבכי נפשי היהודית וזכרוני היהודי אני יכול להבין איך כוח צבאי, עצמה צבאית, עלולים לזכות בעמנו למעמד של אידיאל המוליד סמלים צבאיים ומושגים של השקפת­עולם מיליטריסטית . זכרו 13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא