|
|
עמוד:12
12 | חיים דנון כדי להסיר את האיום, ותוך שספג אבדות כבדות הצליח בכך בצורה יוצאת דופן . כשכוחותיהם רבים פי כמה, הסורים תכננו להגיע תוך יממה לגשרי הירדן, אך כשלו בכך . הקרבות נפתחו עם כל היתרונות לאויב התוקף, ובראשם עצם העובדה שחברי ואני היינו בבית הרחוק בפרוץ המלחמה . והנה, ארבעה ימים מאוחר יותר רמת הגולן שבה לידי ישראל במלואה ועוד ידה נטויה . יומיים הלאה צה"ל ניצב במרחק 40 קילומטרים מדמשק כשהדרך פתוחה בפניו, מבלי שכוח צבאי משמעותי יוכל להפריע לו להתקדם עד בירת סוריה . כך גם בחזית הדרום — הארמייה השלישית היתה מכותרת וכוחות צה"ל הגיעו עד 100 קילומטרים מקהיר כשהדרך פתוחה בפניהם . בעקבות לחץ הרוסים, הועברו לארמייה מזון ומים . אלמלא כן, היא היתה מושמדת . מושמעים הרבה "סופרלטיבים" על המלחמה . הראשון שבהם הוא "המחדל" . הגדרה זו התלבשה על כל הצבא, על פני כל המערכה . אבל מן הראוי לדייק : הכשל היה מודיעיני . למעשה, לא חסרה אינפורמציה מחשידה באשר לכוונות האויב . היה בידינו כל המידע הנדרש לדעת שבוודאות קרובה תפרוץ מלחמה . חוסיין מלך ירדן, שהיה בסוד העניינים, התריע על כך באוזני גולדה מאיר, כשהם נפגשו בתל אביב פחות משבועיים לפני פרוץ הקרבות . הוא הזהיר את ראש ממשלת ישראל כי הסורים והמצרים מתכננים לתקוף . גם כאשר חתנו של גמאל עבד א-נאצר ויועצו הקרוב של הנשיא המצרי אנואר סאדאת, אשרף מרואן, התריע ב- 5 באוקטובר בפני ראש המוסד צבי זמיר שלמחרת תפרוץ מלחמה, לא צלצלו כל צופרי האזעקה כנדרש . אם כן, הפתעה זו לא היתה . בידי המערכת הצבאית והפוליטית
|
|