|
|
עמוד:12
21׀ סוזן קיין האולימפיים של שנת 1984 הועלה באש . מגרשי הספורט הפכו לבתי קברות מאולתרים . בתי הדירות מנוקבים מרסיסי פצצות מרגמה, הרמזורים מנופצים, הרחובות שקטים . רק קולות הירי נשמעים . * 2 ממלאים עד לרגע שבו צלילי האדג'ו בסול מינור של אלבינוני, את הרחוב שמחוץ להריסות מאפייה שהופצצה . מכירים את היצירה ? אם לא, כדאי שתעצרו את הקריאה ותאזינו לה מיד . youtube . com / watch ? v = kn1 gcjuhlhg . זוהי יצירה מכשפת, יוצאת מגדר הרגיל, ועצובה עד אין קץ . ודרן סמיילוביץ', הצ'לן הראשי של תזמורת האופרה של סרייבו, מנגן אותה לכבוד עשרים ושניים בני אדם שמתו יום קודם לכן מפגז מרגמה כשעמדו בתור ללחם . סמיילוביץ' היה בקרבת מקום כשהפגז התפוצץ ועזר לטפל בפצועים . עכשיו הוא חזר לאתר ההרג, בלבוש פורמלי כמו בהופעה באולם האופרה, חולצה לבנה ומקטורן עם קצוות ארוכים . הוא יושב בין ההריסות על כיסא פלסטיק לבן עם הצ'לו בין רגליו . צלילי הערגה של האדג'ו נישאים השמיימה . מסביבו הרובים יורים, הפגזים רועמים, המקלעים מטרטרים . סמיילוביץ' ממשיך לנגן . הוא יחזור על המעשה עשרים ושניים ימים — כל יום לזכר אחד האנשים שנהרגו ליד המאפייה — ואיכשהו הקליעים לא יפגעו בו . העיר שוכנת בעמק שסביבו הרים שמהם יורים צלפים לעבר אזרחים רעבים שמחפשים לחם . יש אנשים שמחכים שעות להזדמנות לחצות את הרחוב, ואז עושים זאת בריצה מהירה, כמו צבאים שנמלטים מפני ציידים . אבל כאן יושב אדם במקומו בכיכר פתוחה, לבוש בהידור כמו על במה, כאילו יש לו כל הזמן שבעולם . שואלים אותי אם אני משוגע כי אני מנגן בצ'לו באזור קרבות, הוא אומר . למה לא שואלים אותם אם הם משוגעים כי הם מפציצים את סרייבו ? * היצירה מיוחסת על פי רוב לתומאזו אלבינוני, אך קרוב לוודאי שהלחין אותה המוזיקולוג האיטלקי רמו ג'אזוטו, ייתכן שעל בסיס קטע מיצירה מאת אלבינוני .
|
|