|
|
עמוד:10
אני גדלתי עם הידיעה שהפרטיזנים הרוסים חיפשו אנושות רופאים . מישהו שם לב שהוא חי והוציא אותו מערימת המתים . מידע שקיבלתי לפני יומיים מאישה יקרה שאבא הציל ביער השלים לי את התמונה . היא סיפרה לי שהפרטיזנים של ז'טל ראו אותו והוא אמר להם "אני רופא ואני חי", והם הביאו אותו ליער . רופא נוסף שהיה מוכר בקרב הפרטיזנים היה ד"ר מיאסניק . הוא היה חבר של אבא מהיער והכרתי אותו ואת משפחתו מהביקורים שלהם אצלנו בבית כשביקרו בארץ . לפני שנים, בתו מירקה, שהיתה בת שבע בהיותה ביער, כתבה לי חלק ממה שעבר עליהם שם . בזמנו לא יכולתי לקרוא את דבריה, ורק עתה קראתי את חלקם . היא כותבת שמכולם היא הכי אהבה את אבי, ד"ר רקובר, ושהסיפור שלו היה הנורא מכולם . למעשה, היא כותבת, קצין גרמני הכריח אותו לעמוד בתוך ערימת המתים, ובהיותו רופא, החזירו אותו לגטו ומשם הוא ברח ליער . האם זה משנה איזה מבין הסיפורים הללו נכון ? לא אדע לעולם . כמה זה נורא שאין לי את מי לשאול מה היה שם באמת, כמה נורא שלקח לי כל כך הרבה שנים להפנים את העובדה שאני דור שני קשה, המתכחש לחלוטין למצבו . כמה עצוב שהורי מזמן לא איתנו ואף אחד לא נותר לשאול אותו שאלות . אבא כותב שאחרי שלושה חודשים הוא ברח ליערות והיה לפרטיזן - דוקטור . לאחר מכן ניהל את בית החולים של הפרטיזנים ביערות Puszczal lipiczanska , בין סלונים לנובוגרודק . בית החולים שכן על אי מוקף ביצות טובעניות . הצלחתי לאסוף כמה סיפורים על אבא, ביער . בספר הפרטיזנים כתוב שכשרקובר הגיע ליער כולם הרגישו ביטחון בגלל אישיותו הקורנת . בידע ובשלווה שלו הוא נטע בכולם ביטחון . כמה אנשים שפגשתי במהלך חיי סיפרו על גבורתו של אבא ועל הצלת חיים בתנאים לא תנאים . ועתה, לסיפור של אמא . ביער אבא הכיר את אמי, סוניה מדרצ'ין, שלמדה מאמה להיות רופאה / אחות, ובזכות זה נשארה בחיים . היא התחתנה עם נבח, הבעל הראשון, שנורה מוקדם יותר בנובוגרודק, שם הם חיו . בתור ילדה היה לי משהו נגד נבח, איך אמא סחבה כל הדרך מהשואה את הנעליים שלו ? ידעתי שהוא מת, אבל תמיד שמענו אמירות מאמא שהוא היה הכי הכי, שהוא הכי אהב אותה, וכשהוא יחזור היא תלך איתו ( ומה איתנו ? ! ) . מישקה נולד לאמא ונבח והיה בן שנה בערך במות אביו . אמא ברחה חזרה לדרצ'ין להיות עם אמה, אך גם לשם הגיעה הזוועה והם נאלצו להסתתר במחבוא, שם התינוק נחנק למוות, כנראה על ידי סבתי הרופאה, נחמה . מישקה רק בכה . . . 10 חוקרים זוכרים
|
|