|
|
עמוד:8
8 יהודה ישראלי מודע . בהנחה שהאדם מפוצל בין המודע ללא-מודע, אפשר לראות שהסימפטום לא משקר, ויתרה מכך, שהוא רומז על אמת מצונזרת . הנחה זו היא שאפשרה לפרויד להתייחס לסימפטום לא רק ככזה שמדבר, אלא ככזה שדובר אמת . במילים אחרות, פרויד היה צריך להמציא את הלא-מודע כדי לפתור את הפרדוקס, ועם ההמצאה הזו נולדה הפסיכואנליזה . כמוהו, גם האנליטיקאים שבאו אחריו נדרשו להישאר בחרדה, בתימהון, בהקשבה הצפה, מבלי למהר לפרש תופעות לא מוסברות באופן פשטני, עד שיופיעו נתונים נוספים שיבהירו מה הם ראו ואילו הנחות יסוד חמקו מתפישתם . מושג הפרדוקס שישמש בספר זה הוא הפרדוקס כפי שמוגדר בענף הלוגיקה, החוקר הלימה בין הנחות לבין נגזרותיהן . אם יש הלימה הרי שהנחה כלשהי היא אמיתית, ואם אין הלימה אזי ההנחה היא שקרית . אם שני התנאים מתקיימים בו-זמנית - כלומר יש הלימה ואין הלימה - הרי שלפנינו פרדוקס . בטקסט הזה אנסה אפוא לרתום את החשיבה הלוגית שעוסקת בפתרון פרדוקסים למען פתרון מצוקות של מטופלים ; אם נצליח לנסח את המצוקות במונחים של פרדוקסים תיפתח בפנינו האפשרות לפתור אותן כפרדוקסים . העיקרון המנחה הוא זה שהציע פרויד בדמות השאלה "מהו האלמנט הנסתר ? ", האלמנט אשר לוּ התגלה היה מבהיר שהסתירה המייצרת פרדוקס אינה סתירה של ממש . אם פרדוקס מופיע כמצוקה, הרי שפתרונו עשוי להפיגה . דוגמה קלאסית לפרדוקס : אם כל בני האדם בני תמותה, נגזר מכך שגם סוקרטס שהוא בן אדם הוא בן תמותה . לו היינו אומרים שכל בני האדם בני תמותה, ועם זאת אמת היא כי סוקרטס בן האדם אינו בן תמותה, היה זה פרדוקס ; הרי לא ייתכן שהוא גם בן אדם וגם לא בן תמותה על פי האקסיומה שלנו . אך יש לשים לב שאנחנו קבענו את הכללים, ובמובן זה מדובר במשחק מכור, שכן פרדוקס הוא סתירה בין היגדים שאנחנו יצרנו . כלומר, הפרדוקס יכול להתקיים רק היכן שיש היגדים שניתן לאוששם או להפריכם - הוא אינו מתרחש בעולם
|
|