|
|
עמוד:12
12 כל החוקים נשמעים לו ובעלי חיים, לדימויים ולמטפורות, לדוגמה : "אצה כספית קודחת" ( "הניסיון", עמ' 90 ) , "אני הוא אני, גביש של פחמן / ותחמוצת של כרום בכמות זעירה" ( "שנים-עשר פנים של אזמרגד", עמ' 150 ) , "בשדה המגנטי נחפזים שיפי הברזל" ( "גבולות הפיזיקה", עמ' 171 ) , "כלים שלובים של דם" ( "חקירה שנייה", עמ' 190 ) , "כבר יודע שאחד חלקי אפס / שואף לאינסוף" ( "כישלון", עמ' 241 ) . בשירים חוזרים מוטיבים כגון האור, ההשתקפות בראי וגרמי השמים והכבידה, המייצגים חיבורים, אך גם קונפליקטים בין ההקשר הפילוסופי והספרותי שלהם לבין ההקשר המדעי שלהם . פן מדעי נוסף, שעובר כחוט השני בשיריו של פגיס, הוא העיסוק בזמן, אשר מתגלה בצורות שונות, וביניהן התמרה בין לידה למוות, ולהפך, הקבלה בין התנועה המחזוריות של הזמן להתקדמות הטבעית והלינארית שלו קדימה, והעתקה של זמן אחד בזמן אחר . כל אלה לא נסתרו מעיניהם של הקוראים, וגם לא מעיניהם של חוקרי שירתו של פגיס . רות קרטון-בלום כתבה על "השפה המדעית ואיון האני בשירת דן פגיס", והציעה מודל מדעי מיוחד לשירתו, שאותו היא מכנה "המודל הניסויי", כאשר "השיר הניסויי האופייני לשירת פגיס מציג ניסוי פסאדו-מדעי, שהאובייקט שלו הוא האני, ואשר תכליתו להוכיח את אינותו או את הדרך לאיונו . " לפי קרטון-בלום, זירת הניסוי וצורת הדיווח משתנה משיר לשיר, אך המטרה אחת היא : להעלים את האני והביוגרפי . גם אבנר טריינין עמד על הקשר בין המדע בשירתו של פגיס לשירת האני ולניסיונות של פגיס להיחלץ מזהותו, ניסיונות שלא צלחו : "והרי בסופו של דבר היה צמוד אל העולם הפיסי בכל שירתו : מנסה להיחלץ ממנו וחוזר ליפול אל חיקו, אל חוקיו . " תמר יעקובי חקרה את מוטיב הזמן בשירתו של פגיס, וקבעה כי : "יותר מכל שירה עברית אחרת, ומרוב מקבילותיה הלא-עבריות, שירתו של דן פגיס היא שירת זמן במלוא מובן המילה, להוציא התייחסויות לאקטואליה . ומתוך מכלול גילוייו בשירה זו, תפקודו של הזמן כשדה סמנטי-פיגורטיבי הוא העשיר, הסתום והייחודי ביותר . " גם יאיר מזור, שעסק בנושא הזמן בשירת פגיס, מציין כי "בשירים כה רבים משל פגיס נוכחות הזמן מוצקה וחמקמקה כאחת, מקרבת ומרחיקה, עוטה פנים ונגרעת מהם . וכך שירתו : בזמן מן הזמנים ובכל הזמנים כולם . "
|
|