|
עמוד:10
10 עדנה לומסקי-פדר ונעמה שפי מנתחות את האופן שבו הסובייקט הזוכר מתרגם את חוויותיו לייצוגים של זיכרון . כך לדוגמה, יעל גילעת בוחנת את השימוש בחפצים ביצירות של אמניות העוסקות בחווית היתמות מאב שהוא חלל צה״ל ; נעמה שפי עוסקת ברומנים גרפיים שיוצריהם מבקשים להעביר זיכרון שואה משפחתי החותר תחת זיכרון השואה ההגמוני ; עינת לחובר וענבל בן-אשר גיטלר עוברות מהמשפחה למדינה ומנתחות את האופן שבו הבולים מעוצבים כאתר זיכרון לאומי ממוגדר . עבודות אחרות מתייחסות לגוף כאתר זיכרון . תמר ערב המנתחת תסרוקות של פליטות מאריתריאה ולומדת כיצד זיכרון הבית חקוק בגוף ובו בזמן מסמל את השינויים שהנשים עוברות במקום החדש . ואילו רחל גץ-סולומון חוקרת את האופן שבו החצאית הצבאית, כפריט לבוש, משמשת כאמצעי לשימור זיכרון פרטי של חווית השירות בקרב נשים דתיות . עמדת המוצא השלישית מבקשת לערער את ההבחנה בין המסומן ( הזיכרון ) למסמן ( הייצוג ) המעוצב בידי סוכני זיכרון ונותנת סוכנות פעילה גם לייצוגים עצמם . במילים אחרות, הייצוגים הסמליים והחומריים הם שחקנים פעילים שאינם רק מייצגים את הזיכרון אלא גם מעצבים אותו ומכתיבים במידה רבה את טבעו . כך למשל, מחקרה של אורנה ועדיה מצביע על תפקידה המרכזי של הטכנולוגיה של מיפוי הכפרים ההרוסים הפלסטינים לקביעת טבעו של הזיכרון המרחבי . טל דקל חוקרת יצירות של האמנית אלינה רום-כהן, ישראלית יוצאת ברית המועצות לשעבר, ודרכן היא מראה כיצד לזכוכית, כחומר פיסולי, יש סוכנות פעילה בעיצוב הזיכרון ומשמעותו בתהליך ההגירה . ולבסוף, איילת כהן מלמדת על כוחם הפרפורמטיבי של החפצים כנשאי זיכרון דרך ניתוח של אופן השימוש בחפצים כאמצעים רטוריים בנאומים של בנימין נתניהו . העבודות השונות פורסות אתרי זיכרון רבים ( עיתונות, ספרות ילדים, אמנות פלסטית, מפות, בולים, נאומים ) , עוסקות בסובייקטים זוכרים מקבוצות חברתיות שונות ( נשים דתיות, פליטות מאריתריאה, מהגרות מחבר העמים, בני דור שני לשואה, יתומות מלחמה ) , בוחנות סוכני זיכרון שונים ( משפחה, מדינה, ארגוני חברה אזרחית ) , מתמקדות בהנצחה של אירועים מגוונים ( השואה, מלחמת 1967 ומותו של חיים גורי ) , ומנתחות טכנולוגיות שונות לייצור של ייצוגי זיכרון ( דפוס וטכנולוגיות דיגיטליות ) . ולבסוף, העבודות מגוונות מבחינה תיאורטית ומציעות שכלול המשגות קיימות ופיתוח של המשגות חדשות ובכללן 'חפץ ביוגרפי', 'מיפוי שכנגד', 'קרטוגרפיה נזילה', ו'גיבור בין-דורי' . המגוון והעושר שבאסופה מאפשרים לנו ללמוד על יחסי הגומלין המתמשכים בין תהליכים של הבניית זיכרון הגמוני וייצורם של זיכרונות נגדיים בחברה הישראלית .
|
|