|
|
עמוד:9
פתח דבר 9 עדויות ועיתונות ממאות קודמות — מתאפשר היום בזכות דיגיטיזציה, המשמרת תרבות שהייתה נשחקת ונשכחת אלמלא זכתה לעדנה דיגיטלית ( 2000 Smith, ; אזולאי, 2014 ; 2021 Ringel & Ribak, ) . הטכנולוגיה המציפה את האנושות בדימויים ובחפצים יוצרת תגובות הפוכות כלפיהם : מצד אחד, נוכחותם הופכת לשגרה מובנת מאליה כאשר תיעוד המציאות הוא פרקטיקה יומיומית המתמצה בתמונת הסלפי . מנגד, ריבוי הדימויים, החפצים והידע הכתוב מחייבים ביתר שאת ליצור ביניהם היררכיה, המושגת באמצעות טיפוח זיכרונות נבחרים וסילוקם של אחרים . המחקר העדכני על המפגש בין זיכרון, חפצים וייצוגים נשען מצד אחד על ספרות עשירה החוקרת תהליכים של עיצוב זיכרון מנקודת מבט תרבותית ( למשל אסמן באסופה זו ) , ומצד שני על תיאוריות העוסקות בתרבות חזותית מתוך דגש ביקורתי ( רזואן שטאנג וחזן, 2017 ) ועל ספרות אנתרופולוגית החוקרת תרבות חומרית כחלק ממה שמכונה 'המפנה המטריאלי' ( אלאור 2014 ; 2002 Miller, ) . העבודות באסופה, שכל אחת מהן מעוגנת באופן שונה בעולמות התוכן הללו, מבטאות שלוש עמדות מוצא שונות ביחס לקשר שבין זיכרון לייצוגיו החומריים והסמליים . העמדה הראשונה רואה בייצוגים החומריים והסמליים מסמנים של הזיכרון שבהגדרתו הוא מופשט וחמקמק . דרך ניתוח המאפיינים של המסמנים השונים החוקרות מבקשות לפענח את טבעו של הזיכרון . כך לדוגמה אשרת רביבו מנתחת את האופן שבו עוצב זיכרון מלחמת ששת הימים ותוקשר לילדים דרך ניתוח הייצוגים החזותיים המופיעים על השערים של עיתוני הילדים . שותפה לגישה גילה דנינו-יונה הבוחנת את ספרות הילדים כזירה של זיכרון וחושפת כיצד היררכיות אתניות משועתקות באמצעות פרקטיקות גלויות וסמויות של הגזעה בציורים . אפרת בן-זאב ועדנה לומסקי-פדר בוחנות את הכיסוי התקשורתי סביב מותו של חיים גורי ומראות כיצד כיסוי זה בונה אותו כ'גיבור בין-דורי' המגלם את הזיכרון הקנוני של מלחמת תש״ח עבור הדורות הצעירים . ולבסוף, ניצה קרן בוחנת טקסטים תרבותיים שונים ( פואטיים, הגותיים ופרקי זיכרונות ) העוסקים בקשרי הגומלין שבין יצירה, זיכרון והנצחה . על פי עמדת המוצא השנייה, הייצוגים החומריים והחזותיים הם אמצעים תרבותיים שדרכם הזיכרון מעוצב, מועבר ומוצפן בתוך הקשר חברתי . בעוד שהעבודות הקודמות מניחות שהזיכרון הוא תוצר של תהליכי הבניה ופרשנות, העבודות הנשענות על עמדת המוצא השנייה לא רק מניחות זאת אלא בוחנות תהליכים אלה באופן אמפירי . החוקרות כאן בוחנות את התהליכים המוסדיים המייצרים ייצוגי זיכרון, עוסקות באופני הפעולה של נשאי זיכרון שונים או
|
|