|
|
עמוד:14
ג'ודית באטלר 14 ה"חטא" התיאורטי המרכזי הוא קבלת צורות מסוימות של כוח והצגתן כטבעיות, כלומר נטרול הממד החברתי וההיסטורי שלהן . באופן זה הופך הכוח לטבע, ולפיכך לגורל . כל פוליטיקה או תיאוריה המניחות איזושהי זהות אותנטית או גרעין פנימי של אמת המקנה משמעות אחת וברורה לזהויות, לוקחות חלק בהפעלת כוח, שהאפקט שלו הוא קיבוץ של פוטנציאל אנושי מגוון תחת קטגוריות סגורות, מבלי לחשוף את האלימות שיש בהכפפה כזו . כל פוליטיקה של זהויות המניחה שיש משהו שהוא "הזהות הנשית" האמיתית או "הומוסקסואליות" אותנטית — זהות שביכולתה להשתחרר מכבלי הדיכוי באמצעות יציאה מחשכת הארון אל אור היום — עושה חטא לעצמה, משום שהיא מסרבת לראות כיצד גם הגדרה המהווה חלק מתנועת שחרור יוצרת היררכיה בין אופני קיום . האידיאל הפוליטי, לפי באטלר, הוא זהות ללא עוגן . אמנם מבחינה פרגמטית אי – אפשר לטעון טענה או לחיות חיים ללא מושג כלשהו של "אני" הטוען / ת את הטענה, ואי – אפשר לעשות פוליטיקה או מאבק על זכויות בלי קטגוריה בעלת משמעות של ציבור הטוען לתיקון, אולם המעמד של הזהות במאבקים פוליטיים אלה הוא אסטרטגי בלבד . אין לראות בזהות האישית או
|
|