|
|
עמוד:12
ג'ודית באטלר 12 ההומוסקסואליות . האופוזיציה הבינארית של נשיות וגבריות, המובנית בכל היבט של התרבות, באה להשתיק ולהשכיח טווח נרחב של התנהגויות, מבני תשוקה והזדהויות מיניות . הסימן לאותה השתקה אלימה שבבסיס ההבניה של מציאות הטרוסקסואלית הוא המלנכוליה . בתרבות שבה הטרוסקסואליות היא ציווי, ישנו שלב התפתחותי מוקדם שבו התקשרות הומוסקסואלית היא חלק מההתקשרות להורה בן אותו מין . התקשרות זו, שאינה מותרת בחברה, תהפוך לממד אישיותי מלנכולי בלב הזהות ההטרוסקסואלית . באטלר מאמצת את עיקרי תפיסת המלנכוליה של פרויד כדי לטעון כי אותו קשר ראשוני – הומוסקסואלי יימחק במציאות אך יופנם ויהפוך לחלק מהמבנה האישי ; האובדן, שביטויו והאבל עליו לא היו אפשריים בעולם, יהפוך לחלק מכונן בזהותם של נשים וגברים . באופן פרדוקסלי, האיסור והתגובה המלנכולית הם צורות של שימור ההומוסקסואליות המוקדמת, ולכן של יצירת גרעין של נטייה מינית בוגרת . תיאור זה, ברמה הנפשית, מוסיף נדבך הסברי לתפיסה הביצועית של זהויות מגדריות . אותו משחק שאנו נאלצים לשחק כנשים או כגברים, מעוגן במבנה
|
|