|
|
עמוד:14
ורד סלונים - נבו 14 3 נערה הסובלת מתחושת דחייה חברתית יכולה לדוגמה, להיעזר בטיפול קוגניטיבי - - התנהגותי אשר יעזור לה לפרש תגובות מהסביבה בדרך פחות שלילית ומחלישה . בו בזמן, במפגש עם הוריה, אפשר לדון בנטייה שלהם להגן עליה הגנת - - יתר מפני דחייה "כדי שלא תסבול" - גישה המחריפה את התגובות הדרמטיות שלה למסרים מהסביבה . השילוב בין התהליך האישי ובין התהליך המשפחתי יכול להאיץ את תהליך ההחלמה : אם ההורים ישנו את תפיסתם וייתנו לנערה להתמודד בעצמה עם קשייה - בלי לראות בכל דחייה אסון - גישה זו תחזק את התהליך האישי שבו היא לומדת לפרש אחרת תגובות מהסביבה . מובן כי ניתן להתערב רק אישית או רק משפחתית ושכל התערבות כזו עשויה לסייע, אולם השילוב בין שתי הגישות עשוי להיות מועיל ועוצמתי יותר . דוגמה נוספת : בן משפחה הסובל מהתנהגות כפייתית חמורה עקב פחד מחיידקים . הוא דורש מבני המשפחה לשתף פעולה עם טקסים כגון לא לשבת על כיסא מסוים, לנגב ידיות של דלתות ומפסקי חשמל ולבשל במרפסת . בני המשפחה משתפים פעולה כי אחרת הוא נכנס לטראנס של חרדות, איומים בהתאבדות, צעקות והתקפי זעם שבהם הם אינם מסוגלים לעמוד . אולם ככל שהם נענים לטקסים, תדירותם הולכת וגוברת . הם מרגיעים אותו בטווח הקצר ומחריפים את מצבו בטווח הארוך . ברור כי עליו לקבל עזרה מקצועית דחופה, אך בה בעת חשוב ללמד את בני המשפחה כיצד לא להיכנע ל"טרור" ולא לציית לדרישות אשר מחריפות את המחלה . במקרה כזה לא ניתן לוותר על עזרה אישית לחולה, אך גם לא על הדרכה וטיפול משפחתיים - הטיפולים כרוכים זה בזה . במקרים רבים טיפול אישי המבוסס על קשר ייחודי וחסוי ללא 3 . הדוגמאות לאורך הספר משקפות את ניסיוני המקצועי כמטפלת משפחתית וכמדריכה בטיפול משפחתי . כל דמיון בין האנשים בספר זה לבין אנשים במציאות מקרי בלבד . אני מודה מעומק ליבי למשפחות אותן פגשתי לאורך השנים ומהן למדתי כיצד נחלצים מן המיצר .
|
|