|
|
עמוד:12
12 | היא מדינת ישראל על עצמאות מדינית ייצג מעבר מחוסר-מדינה למדינה . מחיים פרטיים לחיים ציבוריים . מנתינים לשולטים . מחברה ותרבות ללא- מדינה למדינה שמפתחת את החברה ואת התרבות שלה . מבריחה מהפוליטיקה לחיים פוליטיים . דוד בן-גוריון קטע רצף של אלפיים שנות היסטוריה יהודית כשקרא את המשפט הזה : "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" . משמעות הכרזת העצמאות הייתה בראש ובראשונה מדינית . היא ייצגה ניתוק מן העבר ופתיחת דף חדש בהיסטוריה היהודית . אבל הכרזת העצמאות של ישראל היא גם טקסט . ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שהקריא בן-גוריון ב- 14 במאי 1948 לא הייתה הכרזה על עצמאות ישראל גרידא, אלא גם הבהרת הסיבות שבשלהן חייבת להיות מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל . ספר זה מגולל את ההיסטוריה של חיבור הכרזת העצמאות של ישראל, וממילא את ההיסטוריה המדינית של הגעתה של ישראל לעצמאות . הקראת הכרזת העצמאות של ישראל על ידי דוד בן-גוריון הייתה מעשה מדיני לעילא בפני עצמו, הכרזה מדינית על עצמאות של ישות מדינית חדשה . לפיכך, ההיסטוריה של חיבור הטקסט של ההכרזה פותחת צוהר ייחודי אל דרכה של ישראל לעצמאות . נוטים לחשוב שהיסטוריה מדינית היא היסטוריה של מלחמות והחלטות — ובצדק . כדרכה לא-פעם של היסטוריה מדינית, תקופת עצמאותה של ישראל נלמדת לרוב מבעד לעדשת מלחמת העצמאות של ישראל, בשנת 1948 . זאת ככל הנראה בשל הדרמה המוחשית של המלחמה : השאלה אם ישראל תשרוד אחרי הכרזת העצמאות עלתה במלוא עוזה בעת הכרזת העצמאות והיא שרירה וקיימת מאז . ההיסטוריה וההיסטוריוגרפיה של המלחמה אינן יורדות מסדר היום, שכן המלחמה עצמה הטילה צל כבד על אירועי 1948 . טקסטים ונאומים גם הם פעולות והחלטות . השאלה מהם הדברים שהיישוב יאמר לָעולם עם תום המנדט הבריטי הייתה ההכרעה
|
|