|
|
עמוד:10
10 | היא מדינת ישראל את תקוותו הלאומית של העם היהודי למדינה . בלב ההתלהבות הכריז בן-גוריון ברוגע : "אקרא לפניכם מגילת- היסוד של מדינת-ישראל אשר אושרה בקריאה ראשונה על ידי מועצת 2 בן-גוריון עמד לפני דיוקנו של תיאודור הרצל שנתלה בין העם" . שני דגלים הנושאים מגן-דוד שנמתחו בין התקרה לרצפה, והכריז על המדינה החדשה המתהווה, המדינה היהודית, מדינה שכמה מהנקבצים במקום הופתעו לגלות ששמה ישראל . הקריאה לוותה בברכת "שהחיינו" — הברכה היהודית המשמשת לציון מועדים ואירועים במחזור החיים, ברכת תודה . הקהל ענה "אמן" מהדהד . אז עבר בן-גוריון לגיבוש שליטתה המדינית של הממשלה החדשה : "בתוקף הכרזת העצמאות, שנתפרסמה היום, יום ה' באייר תש"ח ( 14 במאי 1948 ) ואשר לפיה הוקמו מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית של מדינת ישראל, מכריזה בזה מועצת המדינה הזמנית לאמור : מועצת המדינה הזמנית היא הרשות המחוקקת" . פעולתה הראשונה של הממשלה הייתה ביטול הגבלות ההגירה 3 היהודית השנואות . אז התבקשו חברי הממשלה החדשה לחתום בסדר אלפביתי על מה שנראה לצופים כמגילת העצמאות, ובפועל לא היה אלא נייר ריק . לא היה פנאי לכתוב לפני הטקס את "ההכרזה על הקמת מדינת ישראל", מגילת העצמאות, על מגילה רשמית . מנהיגי היישוב הגיעו להסכמה על הטקסט ואישרו אותו רק שעות ספורות קודם לכן . אז הושר שוב המנון התקווה, הפעם בליווי התזמורת . במילותיו של אחד הצופים, "כאילו נפתחו השמיים ועליונים, כביכול, פצחו רינה על תקומת העם . דומם עמדו האנשים, לא נעו ולא זעו והקשיבו 4 לנגינה המופלאה שבאה ממקום לא נראה . . . " כשהתפוגגו צליליו האחרונים של ההמנון המלנכולי, הוסיף יושב ראש האספה, דוד בן-גוריון, הערה פרוצדורלית : "קמה מדינת ישראל ! 5 תמה הישיבה הזאת" . הרצינות שאפיינה את האירועים במוזיאון פינתה את מקומה
|
|