|
|
עמוד:12
12 ארז פרי אור בעקבות אירוע זה וחלקם התמודדו עם ניתוחים של סרטים מסוימים, כגון רשימת שינדלר או שואה ( ראו לדוגמה : Loshitzky, 1997 ) , בעוד שאחרים ( לדוגמה, 2004 Hirsch, ) הציעו דיון מעמיק בייצוג של טראומה בקולנוע השואה . אולם ללא ספק חלק הארי של הפרסומים בנושא נכתבו כמאמרים מדעיים וכביקורות קולנוע, אשר רבים מהם נדפסו בכתבי-עת מובילים כגון Holocaust and Genocide Studies או Screen . מחקרים אלה מלמדים שהאימאז'ים הראשונים מהמחנות 2 אולם השפיעו עמוקות על הקולנוע ועל הבמאים בזמן אמת . עקבותיה של השפעה זו לא ניכרו מיד, שכן דימויים אלה כמעט אינם מופיעים בסרטים העלילתיים שנעשו מיד לאחר המלחמה . הקולנוע, יוצריו וצופיו נדרשו אפוא לעכל ולהפנים אותם . דומה שפעלה כאן עבודה סמויה, תת-הכרתית ברובה, שאפשרה לאימאז'ים הללו לשוב ולעלות אל פני השטח רק בחלוף כעשור מאז תום המלחמה מבעד לצורות בשלות ומוחלטות . אימאז'ים קשים מנשוא אלה הודחקו ושבו וחדרו להיסטוריה של הקולנוע לאט ובהדרגה, בדומה לשובו של המודחק או לחזרתו של זיכרון טראומטי . במילים אחרות, הבמאים צפו באימאז'ים של המחנות ב- ,1945 קלטו אותם ואז הניחו להם, ורק בחלוף השנים עברו אצלם דימויים אלה עיבוד פנימי והחלו מחלחלים בהדרגה לסרטיהם דרך צורות חדשות ורדיקליות ( 37 : 2012 de Baecque, ) . הקולנוע 2 . בהקשר זה יש לאזכר את חיבורו של משה צימרמן אשר דן בייצוג מחנות הריכוז הנאציים בקולנוע ההוליוודי ב"זמן אמת", כלומר בטרם הגיעו האימאז'ים המזעזעים שצילמו המשחררים בתום המלחמה . טענתו המרכזית הייתה : "משטר האימים הגרמני לא זכה אפוא להארה חריגה בעוצמתה, ועמו גם לא מחנה הריכוז הנאצי והדמויות הסובבות אותו . [ . . . ] מסתבר אף, כי גם התיעוד המצולם שהופיע על מחנות הריכוז מיד עם תום המלחמה לא חולל מפנה תודעתי ואינפורמטיבי מיידי" ( צימרמן, 1996 : 151 ) .
|
|