|
|
עמוד:12
12 מיכל קרומר-נבו, רוני סטריאר, עידית וייס-גל בהבנה עמוקה של מנגנוני הכוח החברתיים ושל דרכי פעולתם וברצון ובמחויבות לקרוא עליהם תיגר ולשנותם ( 2012 . Gray et al ) . מבחינה ערכית, פרקטיקה ביקורתית שואפת לקדם צדק חברתי, והיא פועלת לשחרור האדם והחברה מכל כבלי הדיכוי, הניצול והשליטה . הפרקטיקה מודעת למרכזיותם של ההֶקשרים ההיסטוריים, הכלכליים, המוסדיים והתרבותיים שבתוכם מתרחשת העשייה המקצועית, והיא פועלת מתוך עמדה של מחויבות אתית להתייצב לצד קבוצות חברתיות מוחלשות . פרקטיקה ביקורתית מבקשת לזהות את הסטטוס קוו ולקרוא עליו תיגר . היא מבוססת על ערכי שוויון וכבוד להבדלים ולשונוּת ועל חתירה למאבק בכל ביטויי הדיכוי בחברה . במובן זה, פרקטיקה ביקורתית היא פרקטיקה פוליטית, לא ניטרלית, המייחסת משמעות פוליטית לחיים החברתיים ולעשייה המקצועית . מבחינה מעשית, שיטות הפרקטיקה הביקורתית הן השתתפותיות, שוויוניות, טרנספורמטיביות ומשחררות ( אמנציפטוריות ) . מדובר בשיטות המדגישות רפלקסיביות, התנגדות להאחרה ( Othering ) ( וייס-גל ועמיתים 2012 ) , אימוץ עמדה של אי-ידיעה ( Not knowing stance ) והכרה בקיומה של אי-ודאות לנוכח המורכבות החברתית ( 2008 Brechin et al . 2000 ; Glaister ) . להלן נרחיב מעט על מאפייניה של הפרקטיקה הביקורתית, שפרקי הספר מוקדשים לניסיונות ליישמם במציאות בצורות שונות ובהתאמה לזירות ייחודיות . פרקטיקה ביקורתית היא פרקטיקה של שחרור ( אמנציפטורית ) הפרקטיקה הביקורתית חותרת לשחרר את היחיד ואת החברה כולה מצורות שונות של דיכוי ושליטה . יחסי דיכוי ושליטה מתקיימים על צירים מעמדיים, אתניים, מגדריים, גזעיים ותרבותיים אשר מצטלבים זה בזה . התיאוריה הביקורתית מפנה זרקור המאפשר לזהות את האופנים שבהם יחסי הדיכוי והשליטה מתקיימים בין
|
|