|
|
עמוד:12
אותה הקערה בעודי רוכן מעל עיתונים בני שבוע על הספה . הרגשתי לכוד ‑ פיזית, מנטלית ובכלל . מקץ חודשים של חיים שנראו כך, שמעתי בעצת הרופא ונרשמתי לסדנת נשימה כדי ללמוד טכניקה ששמה סוּדַרשַן קְרִיָיה . בשבע בדיוק נעלה האישה עבותת הגבות את דלת הכניסה, התיישבה באמצע הקבוצה, הכניסה קלטת לטייפ חבוט ולחצה נגן . היא אמרה לנו לעצום את עינינו . מתוך הרעש הלבן שטף מהרמקולים קולו של גבר בעל מבטא הודי . הוא היה חורקני, קליל ומלודי מכדי להישמע טבעי, כאילו שלפו אותו מסרט מצויר . הקול הנחה אותנו לשאוף לאט אוויר מהאף, ואחר כך לנשוף אותו לאט . להתמקד בנשימה . חזרנו על התהליך הזה דקות אחדות . הושטתי יד לערמת שמיכות ועטפתי את רגלי לחמם את הכפות הנתונות בגרביים בלבד תחת החלון הפרוץ לרוח . המשכתי לנשום אבל שום דבר לא קרה . שום שלווה לא ירדה עלי ; שום מתח לא השתחרר משרירי התפוסים . כלום . עברו עשר, אולי 20 דקות . התחלתי להתעצבן ואולי גם לכעוס על כך שבחרתי להעביר את הערב בשאיפת אוויר מאובק בקומת הקרקע של בניין ויקטוריאני ישן . פקחתי עיניים והסתכלתי סביבי . על פני כולם נחה אותה הבעה נוגה ומשועממת . עיני ‑ אסיר נראה כאילו הוא ישן . ג'רי לואיס נראה כאילו הוא מתרוקן . בינדי ישבה קפואה עם חיוך חתול צ'שייר על פניה . חשבתי לקום ולצאת, אבל לא רציתי לנהוג בגסות רוח . הפגישה לא היתה בתשלום ; המנחה לא קיבלה שכר על הימצאה פה . נדרש ממני לכבד את נדיבותה . אז עצמתי מחדש את עיני, הידקתי את השמיכה סביבי והמשכתי לנשום . ואז קרה משהו . לא הייתי מודע להתרחשות ה של ש ום טרנספורמציה . לרגע לא חשתי את עצמי נרגע או את נחיל המחשבות המציקות עוזב את ראשי . אבל הרגשתי כאילו נלקחתי ממקום אחד והופקדתי באחר . זה קרה ברגע . הקלטת הגיעה לסיומה ופקחתי את עיני . היה משהו רטוב על ראשי . הרמתי יד לנגב אותו וקלטתי ששערי ספוג . השפלתי מבט אל גופי וראיתי כתמי זיעה על הסוודר והג'ינס . הטמפרטורה בחדר היתה 12 נשימה
|
|