|
|
עמוד:11
פתח דבר 11 בקצה הצפוני של רחוב הירקון בתל אביב, שהחבר'ה כינו "תיבת נוח", חזיתי יד ראשונה בחיים טופול, אורי זוהר, נחמה הנדל, זהרירה חריפאי, גבי עמרני ועוד ועוד . ללא במה, עם כמה ספסלים ופנסים מטים ליפול . ב"תיבת נוח" זו עברו עלי ימי הילדות . ישוב על רצפת הצריף נשאתי עינֵי עגל אל הסולנים והנגנים . "תותחים במקום גרביים", "הוא לא ידע את שמה", "הורה נתגבר" — כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של אותם ימים צמחו לנגד עיני באותה חממה, באותו בית גידול . ובכל זאת, כשהגיעה העת להכריע על עתידי המקצועי — ואצה לי השעה לעשות זאת כבר כחייל — נרשמתי למסלול ערב בלימודי משפטים של האוניברסיטה העברית . אבל החיים גלגלו אותי לכניסות האמנים ובמהרה השתנתה ההכרעה לטובת עולם התרבות . גם אם היתה זאת בחירה שנעשתה בהכרה מלאה, לא שיערתי מה, וחשוב מזה, מי, מצפים לי בהמשך . את חיי חלקתי עם משוררים, מחזאים, במאים, שחקנים, זמרים, מלחינים, אנשי הבמה וצדי הבמה . הספר הזה הוא מנחה של תודה לכבודם, על כל מה שזכיתי ללמוד מהם לאורך הדרך .
|
|