|
|
עמוד:12
12 | מלכודת אוסלו ההיסטוריה רוויה אירועים שנתפסים ממרחק הזמן כטעויות טרגיות בעלות מחיר כבד שהיו עשויות להימנע . המרחק מהאירועים משיל מנקודת המבט ההיסטורית רבים מצדדיה הטפלים, ומפנה מקום לשיפוט הרציונלי, ההגיוני והמציאותי, כמובן תוך ידיעת תוצאות האירועים שהשתלשלו מאז . צ׳מברליין ייזכר לדיראון עולם בבית הדין של ההיסטוריה כאיש קצר רואי ותבוסתן, אף על פי שלא נראה כך בעיני רבים מבני דורו כשהכריז שהביא להם ״שלום לדורות״ . מעריצי סטלין שסגדו לו במשך עשרות שנים בפנאטיות חסרת פשרות ייזכרו כדוגמה לשיבוש דעת מוסרי ולאובדן שיקול הדעת . בשני המקרים, ההתפכחות התרחשה במהירות . אך האם היה אפשר מלכתחילה להימנע מהצורך להגיע לשלב ההתפכחות ? מה מאפיל על שיקול הדעת הרציונלי, ומונע מהאדם לזהות את האיוולת ? אין תשובות מיידיות וחד-ערכיות לשאלות האלה, שנוגעות לעומקו של הטבע האנושי . מלבד היכולת לחשוב באופן רציונלי, כולל טבע האדם גם נטייה מובנית לקונפורמיזם, לעדריות ולרצון אינסטינקטיבי להתמקם בצד הממותג כ״נכון״ . הטבע האנושי שואף לנורמליות בכל מחיר ולכן נוח להתפתות להאמין בפתרונות אד-הוק שייתנו מזור לבעיותיו, בין שהן אישיות ובין שהן לאומיות . הבטחת ״שלום לדורות״ בידי המנהיג הבריטי, ביחד עם תמיכת התקשורת והרצון הטבעי להימנע ממלחמה, עזרו למסך את תוכניות המלחמה של היטלר, את החשיבות הקריטית ביצירת הרתעה צבאית ואת משמעות רכיב הזמן בבניית כוחה הצבאי של גרמניה הנאצית . הכמיהה לשקט ונורמליות, לצד הרצון להאמין במנהיגות ובכוחה של דיפלומטיה, ערפלו את שיקול הדעת הרציונלי ומנעו מבריטניה ללכת בדרך שהייתה יכולה לחסוך את חייהם של עשרות מיליונים . ביוני 1949 התפרסם הרומן הדיסטופי ,1984 פרי עטו של הסופר ג׳ורג׳ אורוול . הספר תיאר את מציאות החיים העלובה, המדכאת וחסרת התוחלת תחת שלטון טוטליטרי, והיה אלגוריה ברורה למציאות החיים בגיהינום הסובייטי של סטלין . ב- 30 באפריל 1950 התפרסם בעל המשמר המאמר ״אנו הקומוניזם״ מאת יעקב ( קוּבָּה ) ריפתין, ממנהיגי
|
|