|
|
עמוד:5
שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי, נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים . גַּרְעִינִים ; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי ‑ עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים . עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי, שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים, נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי, בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים . הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת . הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק "אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת . ( פניה ברגשטיין ) את הספר הזה אני מקדיש באהבה לאימי היקרה, אשר ביד מלטפת ומסירות אין קץ שתלה בי את ניגון החמלה ולאבי האהוב, אשר בדמע ושחוק היה ועודנו דוגמא ומשענת לי תמיד . ניגוניך אבי, ושיריך אימי, עשוני למי שאני .
|
|