הקדמה

עמוד:13

חודשים אני חוזר לנמל יפו . פוסע על הרציף, עולה על קצה המזח, מתבונן במגדלור העתיק . שואל את עצמי כיצד הוא היה רואה את כל המתרחש . וחושב על המסע הארוך שלו לכאן . חושב על המסע הארוך של היהודים לכאן . ועל הדרך שאנחנו, הישראלים, עשינו בארץ הזאת : מהביצות, לפרדסים ולמעברות ועד למעצמת ההיי ‑ טק . מחומה ומגדל, לחווה הסינית, לבוץ הלבנוני ולאיום האיראני . הסיפור המטלטל של ישראל . הסיפור המסעיר שמאחורי כל ישראלי וישראלית . והשאלה המתמדת : מה יהיה, מה יהיה . בשנה שעברה הכתה המגפה וחשפה את עוצמותיה של ישראל ואת חולשותיה . היא הוציאה לאור גם את החוסן של מערכת החיסון הלאומית וגם את מחלות הרקע הקשות . יותר מאי ‑ פעם בעבר היא המחישה את העובדה שהחברה הישראלית שסועה והעם מפולג לשבטים . וכי האיום הקיומי החדש הנשקף לנו הוא האיום הפנימי . על כן, כשביקרתי בנמל יפו בין סגר לסגר, השאלות היו נוקבות מתמיד . שאלתי את עצמי אם הציונות באמת ניצחה . אם בני דורו של הלל יפה אכן הצליחו . אם הם באמת ריפאו את העם היהודי . ואם, כפי שהם הדבירו את המלריה והדבירו את הגלות, הם הדבירו גם את החיידק הטורף, האוכל אותנו מבפנים . אל נוכח הסערה הירוקה ‑ אפורה בים ואל נוכח קו הרקיע הזוהר של תל אביב ‑ היה ברור שהתשובה שלילית . על כן, החלטתי לעשות את מה שפעם היו עושים : לכתוב ספר . לשלוח אגרת לאחי ואחיותי הישראלים . ולנסות להבין מה קרה לנו . מנין באנו ; לאן אנחנו הולכים ; אנה אנו באים . הקדמה  13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא