|
|
עמוד:14
14 שמואל ארליך הפרק השישי, "המסגרת הפסיכואנליטית - תפאורה או גורם טיפולי ? ", עוסק בסֵטינג הטיפולי תוך סקירה של גישות שונות לשאלה זו . ארליך עוסק בשאלות שונות, כמו : האם הסטינג הוא הקידה וההשתחוויה למנורה שמזמן איננה ? האם יש לראות בסטינג מערכת שרירותית של כללים ונוהלים שעבר זמנם ? האם יש סיבה או מחשבה רציונלית מאחורי הדרך שבה אנו מבנים את מסגרת הטיפול האנליטי ? האם מדובר בשיטה ובשיטתיות, או שזו מורשת אבות שעמוסה בטעינות רגשית גבוהה ? במהלך הפרק מבסס ארליך את הטענה כי המסגרת הטיפולית כשמה כן היא - היא גם מסגרת והיא גם טיפולית, ולכן איננה בבחינת רקע או תפאורה לטיפול שמתרחש בתוכה . המסגרת על תנאיה ומרכיביה הקבועים יוצרת אפוא תנאים שהם הכרחיים, גם אם אינם מספיקים, לאנליזה . תדירות גבוהה וקביעות, abstinence ופרישות, היעדר מגע גופני מכל סוג, תשלום עבור שעות מוחמצות וכו' - כל אלה יוצרים את המסגרת הנחוצה וההכרחית, שלהבנתו, בלעדיה ומחוץ לה לא מתקיימת אנליזה . "ייתכן שמחוץ למסגרת זו מתקיימים דברים אחרים, מיטיבים יותר או פחות ( ועל כך אפשר לדון כמובן ) , אבל עבורי אין זו אנליזה" . בפרק השביעי, "האיש משה והאיש פרויד : מנהיגות, מורשת ואנטישמיות", טוען ארליך שפרויד עסוק עמוקות במשה כמנהיג, והתעניינותו נובעת במישרין מזהותו ומעמדו כמנהיג . מאמציו להבין את התופעה חורגים בהרבה מהתייחסות שטחית להזדהותו עם משה . הניתוח ה"סוציו-היסטורי" של האיש משה הוא אכן בשירותן של מטרות אישיות והזדהויות מורכבות : הוא נועד להשכיל את האיש פרויד באשר לגורלה ועתידה של מנהיגותו שלו, וזווית התבוננות זו קשורה מהותית לתפקיד ההיסטורי והחברתי של היהודים ולשנאה שמופנית כלפיהם בדמות האנטישמיות . בפרק השמיני, "הדו-מיניות האנושית - גופניות, סמליות ואתיות במשולש האדיפלי", מזמין ארליך להתבוננות מחודשת
|
|