|
|
עמוד:11
את הרשימה הזו אפשר להמשיך עד אין קץ . אם תרצו , העדות הטובה ביותר להשפעתו של מאריי — ולהשפעתם של רעיונות באופן כללי — באה מפי אויביהם המושבעים של רעיונותיו . למשל , כשהביטוח הלאומי — מוסד שמהותו היא חלוקת קצבאות , וכל המרבה הרי זה משובח — מדבר בדוחות העוני שלו על " מלכודת העוני ", שבה העניים הזוכים לקצבאות אינם " נחלצים " מעוני באמת אלא נותרים ' כמעט - עניים ' לעד , וכשהוא מכיר בחירוק שיניים בכך שיש יתרונות — שומו שמיים והאזיני ארץ — לכך שחלק מנתמכי הביטוח שבים למעגל העבודה , גם הוא מודה בדרכו שצ ' רלס מאריי צדק . ••• לא רק לספר חשוב , מתקדמים לאחור ויש דבר מה נוסף שהופך את אלא גם לספר מרתק ומסעיר : הוא כתוב נכון . מבנה הספר מזכיר במעט ספר אימה כתוב היטב . בספר כזה , מקור האימה אינו נחשף במלואו כבר בעמודים הראשונים . החשיפה היא הדרגתית , בטפטוף איטי , שבונה לאיטו את הפחד שבתוכנו . וכך קורה גם בספרו של מאריי . תחילה מוצגת בפנינו מציאות שלווה — פסטורלית כמעט : שנות השישים אפופות התקווה וחלומות הזוהר על הדברת העוני חיש קל . אט אט , כמעט מבלי משים , מנקרות בתקווה ציפורי אזהרה קטנות . ככל שמתקדם הקורא בספר , מתרבים עורבי האזהרה והולכים , עד שהם מכסים את פאת השמים ומעיקים על הקורא החרד . לבסוף נחשפת המציאות במלוא כיעורה , המחריד בפשטותו . וכל האשליות שדבקנו בהן נקרעות לגזרים . איך טעינו כל כך ? שואל הקורא את עצמו . והתשובה מגיעה בסיום . ויש סיבה שלישית — אולי מהותית מכולן — מדוע חשוב לקרוא את : הוא אומר אמת . לא מדובר באמת טריוויאלית של מתקדמים לאחור נתונים ושל מסקנות מנתונים , ואפילו לא באמת המשמעותית יותר של תפישות אמיתיות או שגויות ביחס למדיניות חברתית ולעוני . הקדמה למהדורה העברית 11
|
|